בנין שמואל ר

לשמ"ה לש"ם ה' שהיא המלכות והוא המזבח ששם התכלית של כ"ד כל הנחלים הולכים אל הים והוא אש המזבח ששם נשרפין וחוזרים ומתחדשים בסוד נהר דינור כמ"ש בח"א בארוכה. ואח"כ הזריקה ביסוד ידוע כי הוא הזורק על המזבח ולכן הזריקה הוא על יסוד המזבח בסוד יסוד דמלכות והוא היחוד. והנה אמרו בגמ' בהולכה שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט ויקבל סמוך למזבח, והענין י"ל כי ידוע אשר יסוד דאבא [ששם סוד הקבלה] מתפשט עד סיום יסוד דז"א והקטרה במלכות ידוע ולא צריך לארכא ולכן זמנה בלילה (ואולם גם בהקטרה יש חילוק כי בחינות המתיר צריך לקרוב ביום ויתבאר אי"ה לקמן)

ב והנה אמרו חכמז"ל מקבלה ואילך מצות כהונה והענין י"ל עפימ"ש כי הקבלה תרמוז על החכמה כי משם מתחיל בחינות ימין ושמאל כי בכתר אין ימין ושמאל. והנה בחכמה בחינות ימין דא"א משם שורש הכהן כידוע. אבל השחיטה תרמוז על הכתר והכל שוין בה ישראל וכהן והענין י"ל כי השחיטה הוא בחינות העדר הבע"ח וחזרת החיות לשורשו כמ"ש רבינו הרמ"א ז"ל בתורת העולה. וכבר הבאתי למעלה בבתי הנפש כי ג"ר כח"ב ה"ס, העדר וחומר וצורה, כי בכתר בחי' העדר בפי החוקרים, ובפי המקובלים בחינות אי"ן. ובחכמה מתחיל הישות בחינות חומר קדמון. ובבינה מקבלים הצורה. והנה ענין הקרבן בחי' מסירת נפש ועליות מ"נ למעלה שצריך לבוא מקודם לבחינות אי"ן ועי"כ יכול לעלות במ"נ ושם נתהוה ברי' חדשה חומר וצורה מאו"א. וממילא תבין ענין השחיטה נגד הכתר וכשירה בכהנים וישראלים, והכל בדכורא עד ההקטרה **( א) והנה הרמב"ם ז"ל כתב כי דישון מזבח הפנימי הי' בעת השחיטה של התמיד והגם כי הוא הולך לשיטתו כרבנן דאבא שאול מ"מ גם היעב"ץ ז"ל כתב כי גם לשיטת אבא שאול הי' ביחד והגם כי הגראז"ל כתב כי השחיטה הי' קודם לדישון מ"מ עכ"פ היו סמוכין ביחד ולפמ"ש בפנים שהשחיטה בכתר ז"א הנה מזבח הפנימי בחינות בינה כמ"ש בזוהר י"ל שדישון מזבח הפנימי בחינות ת"ת דבינה שנעשה כתר דז"א ולכן הוא עבודת סילוק בבחינות כתר ועתיק שהעתיקו מבריותיו והוא בחינות העדר ואי"ן ודוק היטב:)** ועם הנ"ל תבין למה אין הזבח נפסל במחשבה רק בד' עבודות אלו שחיטה קבלה הולכה זריקה אבל לא בעבודת ההקטרה כי הד' הנ"ל בעלמא דדכורא בחינות מחשבה משא"כ ההקטרה בחינות מלכות מעשה אינו נפסל רק במעשה כמו בנותר אבל לא במחשב להותירו. וז"ס מ"ש בגמרא שאין חייבים על פיגול רק בדבר שיש לו מתירין כי המתיר ה"ס הדכורא כמו הדם שהוא מכפר ומתיר וע"י נפסל הזבח במחשבה ומ"מ אעפ"י שנפסל במחשבה ע"י המתיר שהוא בדכורא הוא רק הזבח. אבל המתיר בעצמו אינו נפסל והענין י"ל כי בדכורא אין אחיזה וכל אחיזת החיצונים הכל במלכות וכן בענין הנר"ן אין נכרתת רק הנפש בעונות, וכן בענין מחשבה ומעשה הנה מחשבה לא עביד מידי כי אין מענשין על המחשבה ומ"מ עיקר חשיבות המעשה או להיפוך הכל ע"י המחשבה, כמ"ש שנים שאכלו פסחיהן כאחד זה אכלו וכו' הרי שעיקר המעשה לפי חשיבות המחשבה כי כאשר מחשב במחשבות לא טובות חלילה מתעלמים המוחין אז ותרד פלאים ומתאחזין החיצונים וממילא תבין כי עיקר התפגלות הזבח ע"י המתיר שהוא דכורא ומחשבה והוא עצמו אינו נפסל וכמו כן הוא במעילה שאין מועלין רק בזבח ובאמורים אבל לא בדם ע"ד