בנין שמואל קעט

בענין שמבטלין ת"ת דיחיד למקרא מגילה אבל לא ת"ת דרבים וביאר ג"כ כנ"ל כי ת"ת דרבים הוא בחג"ת ודיחיד למטה בנה"י ומגילה הוא במלכות היכל הקודש מכוון באמצע בין חג"ת לנה"י עי"ש. לכן י"ל לפי"ז כי החטאת שהוא מקרבנות הציבור הוא בגבורה ששם בחינות רבים חג"ת והאשם למטה בהוד ואולם טעם שבא האשם זכר י"ל עם הקדמת הרב ז"ל עצמו כמ"ש למעלה בבית עולם ח"א סימן ג' דברי הגראז"ל בתיקונים דף פ' שבמלכות להיפוך מז"א כי אצלה הדכורא בהוד והנוקבא בנצח [עיין בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ז שמן הנוקבא יוצאים ג"כ הארות המוחין למטה מהחזה בחינות יעקב ונוקבי' שה"ס המלכות שבמלכות כמו מזעיר עי"ש, רק ששם לא נתפרש איזו בנצח ואיזו בהוד עד שבא הגראז"ל ופירש כנ"ל. כנ"ל פירוש הדברים וא"ש אתמ"ש.] והנה התודה ביאר רבינו הגראז"ל בסוד המלכות כי בה סוד הלחם בסוד המוציא לחם מן האר"ץ כידוע. ולכן י"ל בזה כי גם המנחה בחי' לחם ה"ס המלכות שבמלכות העומדת בנצחה לכן המנחה בנצח והאשם הוא בחי' דכורא שבה העומד בהודה ולכן בא האשם זכר לטעם הנ"ל. **(ועם הנ"ל תבין ג"כ למה רוב אשמות באים גם על המזיד כי כבר נתבאר למעלה למה הקרבנות באים דוקא על השוגג מחמת שהם במלכות ושם בחינות החטא שהוא השוגג, והעונות שנגד ז"א אין בהם קרבן ולכן קרבנות אלו שהם בדכורא הגם שהם בדכורא שבמלכות מ"מ מכפרים על שוגג ומזיד [ומ"מ נראה שגם מזיד זה קיל משגגת החטאת שהיא מחייבי כריתות ולכן הוא בגבורות דמלכות עצמה כנ"ל] והנה לאשר פרצוף יעקב הוא רק הארה לכן שמה האשם תלוי שנקרא כן על שאינו מכפר כפרה גמורה רק תלוי ועומד עד שיודע לו ויביא חטאת שהיא בעצמות המלכות לכן מכפרת כפרה גמורה. והנה פרצוף יעקב הוא מהארת יסוד אבא ואפשר זה הטעם שמביא המצורע אשם כי חטא המצורע שפגם בחכמה ותיקונו להמשיך יסוד דאבא כמ"ש האריז"ל וכן אפשר גם אשם נזיר שנטמא במת כי גם טומאת המת מחסרון החכמה כמ"ש ימותו ולא בחכמה ולכן המה משונים מכל האשמות שבאים איל והם כבש בי כבש ירמוז ליסוד דאבא כמ"ש לקמן אי"ה:

)** והיינו כמ"ש למעלה שכל הקרבנות דמלכות בחינות קרבן לד' וכמ"ש הראשונים שקרבן היא המלכות המתקרבת לד'. מיהו עיקר מלכות שבמלכות בסוד התודה אבל המנחה בחינות נצחה המאיר למלכותה ולכן המנחה קדשי קדשים לטעם שכתבנו בפ' ג' ששם מתלבש נצח דאמא בחינות קדשי קדשים [ואם תצרף גם הטעם שהבאתי בפ' ב' לענין שחיטת צפון שהוא בחינות דכורא שבה העומד בהוד שלה בחינות צפון אבל מלכות שבה בדרום ולכן המנחות אף שהם קדשי קדשים מ"מ נקמצין בכל מקום לטעם הנ"ל כי הם יוצאין אל הנוקבא שבה] ומכל הנ"ל תראה כי רק בחינות הלחם שבתודה במלכותה אבל עצם הקרבן הוא בת"ת שלה כמו השלמים לכן תודה בכלל שלמים כמ"ש בגמרא וכן בפסוק אם על זבח תודת שלמיו. והענין כי ידוע כי בת"ת שורש המלכות בחזה וכן הוא בכל הפרצופין, ויהי' לפי"ז ת"ת שלה בחינות שלמים ובחי' ת"ת המאיר למלכותה הוא בחינות תודה ומלכותה בעצמה הוא בחינות הלחם שבתודה. וה"ס מ"ש במנחות פרק ב' התודה מפגלת את הלחם, והלחם אינו מפגל את התודה וכן הכבשים מפגלים את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים עי"ש הטעם שהלחם הוא טפל לכבשים. ולדברינו