בנין שמואל קעד

ונקיבות ובאמת לכל הדברים הנזכרים יש ראי' בזוהר כמ"ש למעלה מן הזוהר שעולה הוא דיבוקא דילה גו עלמא דאתי וכן שלמים בז"א שסודו קו האמצעי מלך שהשלום שלו שלמא דכלא תרין ווי"ן וכן החטאת במלכות נתבאר בכ"מ ואולם עכ"פ יסתור מקומות שהבאתי למעלה שקדשים קלים למטה במלכות, ועוד קשה לי על דבריו ז"ל דלפי דבריו שעולה באה דוקא זכרים לפי שהוא בבינה כי עלמא עילאה בדכורא מסתיימת [ידוע למבינים בדברי האריז"ל שיסוד אמא מסתיים בחזה דז"א] א"כ מכ"ש היו צריכין השלמים שהם בז"א להיות זכרים ואדרבה השלמים כשירים זכרים ונקיבות. ובאוצר החיים פירש שעולה בנוקבא עולה לדכורא וחטאת בדכורא ויורד לנוקבא ואשם בבינה ושלמים בחכמה, ודבריו ז"ל להיפוך מכל הקדמונים והזוהר והתיקונים והגם כי בזוהר כתוב האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא יתבאר אי"ה לקמן בדברינו כי כל הקרבנות במלכות והעולה ראש לכולם עולות לדכורא וע"י העולה עולין כולן [ואולם לפמ"ש בחלק ג' אי"ה בענין עבודת הדם שדם חטאת גדול מדם העולה והוא ביסוד דדכורא עי"ש יש מקום להנ"ל, וגם מ"ש שהשלמים בחכמה יתבאר לקמן אי"ה] ועוד האיך נוכל לומר ששלמים קדשים קלים למעלה, ועולה קדק"ש למטה במלכות גירא בארעא ויציבא בשמי שמיא והרי מפורש בדברי הזוה"ק שהבאתי ששלמים קדשים קלים למטה מקדשי קדשים. והנה הרמב"ם ז"ל במ"נ כתב בענין החטאת והאשם כי לאשר החטאת באה על עונות חמורים כמו חייבי כריתות לכן קרבנו מן הפחותים, כי כלל נתן שם שכל שהחטא יותר גדול, קרבנו יותר גרוע לכן במנחת חוטא לא ישים עלי' שמן ולא יתן עלי' לבונה, ולכן האשם שבא על חטאים יותר קלים צריך להביא זכר בשני סלעים עי"ש, ואולם דעת הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה להיפוך כי עונות האשם יותר חמורים שהם על גזילות ומעילות לכן החמירה התורה שיביא איל בן שתי שנים וע"ד האמת פירש שהחטאת בנקיבה והאשם בזכר ואפילו הפרים שהם זכרים נקראים חטאת בעבור שהם לחטאת עי"ש. ודבריו ז"ל נעלמים והנראה מדבריו שהחטאת במלכות, ואשם בת"ת ודבריו נראים כדברי הר"מ שהבאתי, אפס מדברי הזוה"ק דף י"ב מוכח שהשלמים בת"ת

ב ואנכי בעניי דרך הגראז"ל בחרתי ובדרכו דרכתי והוא ביהל אור ויקרא י"ב ע"פ זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם ולמלאים ולזבח השלמים כתב שהמה בסוד ש"ק עולה ומנחה בחסד ונצח, חטאת ואשם בגבורה והוד, ושלמים באמצע והמה נחלקים לב' נדר או נדבה נגד ת"ת ויסוד כמ"ש בזוהר תרין ווין ותודה במלכות ושם ד' מיני לחם נגד ד' חיות שהמלכות עומדת עליהם, והם ג' מינים שבמצה שור ארי' נשר ולחם חמץ פני אדם דכליל כלהו והוא נגד ולמלאים הכתוב בפסוק כי המלכות ממלאת ומשלמת את השם אות ד' מהשם וכו'. ועוד כתב שם כי עולה ומנחה על מ"ע בימין וחטאת ואשם על ל"ת בשמאל כ"א במקומו אלא שחג"ת נה"י הן של הנוקבא לכן מנחה נאמר בה היא וכן בחטאת עכ"ל הזהב הנה תראה מדבריו ז"ל שעולה בחסד בימין מכפרת על עשה וחטאת בשמאל על ל"ת וכן כתוב בר"מ שהבאתי, וכן כתוב בהשמטות זוהר בראשית בביאור ענין הקרבנות, וכן מ"ש שהשלמים בת"ת הוא מפורש בזוהר שהבאתי בפסוק אם על תודת שלמיו. וכן מ"ש טעם למה בא החטאת נקבה והאשם זכר משום שחג"ת הן עלמא דדכורא ונה"י מקום הנוקבא הוא מבואר בכמה דוכתי. וכן כתב במאמר קו המדה כי הז"א מן החזה למעלה בחינות בינה ומן החזה למטה מלכות, גם מזוהר