בת עין נד

כבודו ולית אתר פנוי מיני' והוא מחיה את העולמות ומהווה אותם תמיד מאן ליש וזן ומפרנס לכל הן בגשמיים שהן צורך גופו הגשמי והן ברוחני היא בחי' עבדות הבוב"ה לעבוד אותו ית' באהבה ויראה שכל עבודתו שעובד את ה' הוא ג"כ רק בכח ובחסד ה' יתברך כמאחז"ל שאלמלא ה' עוזרו לא יכול לו לא בכוחו ועוצם ידו של האדם ע"כ צריך כל אדם להתפלל ולהתחנן תמיד לפניו ית' ולייחל לו על כל חיותו הן בגשמי הן ברוחני בבחי' עבודה לה' כמאה"כ כי ביה ה' צור עולמים וגו' שני עולמות עולם הגשמי ועולם הרוחני ונאמר ואהיה שעשועים יום יום שני בחי' אורות אור הגשמי ואור הרוחני ואות וא"ו שבאמצע תיבת יום מרמז על בחי' המשכה ושפע מלמעל' למטה להאיר בבחי' גשמיות ויום אחד היינו המשכת אור ברוחניות כנ"ל ולב' בחינות אור הג"ל מרמזים בשתי נרות של מצוה שהם נר שבת וגר חנוכה גר שבת מבפנים מרמז על בחי' אור בפנימית ברוחנית וכר חנוכה מבחוץ מרמז על בחי' אור הגשמית והכל הוא רק ע"י בסי' בטחון על המשכת האור מלמעלה למטה שמרומז באות וא"ו אבל באם יסלק בחי' בטחון ואינו בוטח שיבא לו בחי' אורות הנ"ל על ידי המשכת חסד ה' דוקא כ"א בוטח בחכמתו וכחו אז נסתלק האות וא"ו מתיבת יום ונשאר י"ם ונעשה מן שני פעמים יום יום הנ"ל נעשה ימים ולכן גבי יוסף שסילק קצת בחי' בטחון נעשה אצלו ימי"ם ור"ל ויהי מקץ שנתים ימים היינו לסוף בחי' ימים פי' עד שהלכה אותה הבחי' שהיה ימים בלא וא"ו ונתדבק אח"כ בבחי' וא"ו בחי' בטחון בה' אזי תיכף ופרעה חלם כלומר אם יאמר ויחלום פרעה יהי' משמע כמלתא באנפי נפשי' אבל עכשיו משמע תיכף ומיד שכלה בחי' ימים והתחיל בחי' וא"ו בחי' בטחון תיכף ופרעה סלם ובא הישועה וזה שהראו לו מן השמים ע"י פרעה שני בחי' הנ"ל היינו שהראו לו שני פעמים פעם אחד שבע שבלי' שמרמזים לבחי' צומ"ח בחי' גשמיות ושבע פרות בחי' ח"י מרמזים לבחי' בטחון בבחי' רוחנית ועבדות הבוב"ה יה"ר שנזכה לעבודה תמה אכי"ר מוגה מהרב ואמר שהלשון אינו מסודר כ"כ

והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר וגו' והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור רעות מראה וגו'. הנה בכאן מלמדנו התורה הקדושה עצה גדולה לעבדות ה' להנצל מבחי' גסות הרוח שהוא בחי' תוהו ומהו העצה בחי' חנוכה שהיא תקון של תוהו כמו שנתבאר וכמאמר המגיד זללה"ה על א"א ע"ה נלכה עד כ"ה עד בחי' חנוכה ע"כ ויש לפרש עד כה בחי' הכנעה ושפלות כי מלת כ"ה מרמז על בחי' ענוה מלשון נדכ"ה ור"ל נלך עד בחי' כ"ה בחי' ענוה ונשתחוה שיהי' לנו בחי' השתחוואה והכנעה אמיתית וכאשר קיים מצות המילה נאמר בו והוא יושב פתח האוהל לראות אם יש עו"ש להכניס אורחים מרמז לבחי' חנוכה שמצוותה על פתח הבית להאיר לחיצונים ולהעלותם מבחי' תוהו להכניסם לשרשם לבחי' תקון וזהו שגייר גרים זה עצמה היתה בחי' הכנסת אורחים שהכניס הניצוצות לבתי' תקון וכתיב וירא והנה שלמה אנשים נצבים עליו ואיתא בדה"ל לעיין בדיני. פי' שבחי' המחשבה לא היתה בשלימות ה"כ בבחי' ענוה ושפלות כי בשעת מעשה המצות צריך האדם להתבונן בעצמו ולהעריך פחיתת ערכו נגד גדולתו ית' ושהוא עוסק במצות לייחד יחודים העומדים ברומו של עולם ובזה יושפל בעיניו מאוד ויוכנע ויבוש לפני גדולתו ית' וכשראה א"א ע"ה בעצמו המחשבה שאינה כ"כ בשלימות בבחי' כ"ה בחי' ענוה והכנעה אמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגו' יוק"ח נ"א בחי' חנוכה בשלימות שהוא במספרו מועט ממספר מים היינו חנוכה גימט' מים חסר א' ר"ל ליקח בחי' כ"ה בחי' ענוה ורחצו רגליכם ר"ל בחי' רגל גאוה הינו לרחוץ בחי' רגל גאוה שיהיה בחי' ענוה בשלימות אפילו במחשבה וע"ז הזהירו חז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח כי צריכים מאוד מאוד לזהר בזה ביותר אפילו בשעת עוסקו בתור' ותפל' בהתלהבות גדול' ותשוק' גדולה לה' רק שאין ביכולת האדם להיות תמיד בבחי' התלהבות ותשוקה גדולה רק לעתים יש לו ואח"כ נסתלק ממנו ובזה היצה"ר מפריש מצודתו הרעה בערמה ליתפס אותו ומכניס בו קצת גסות ואומר לו עכשיו הגעת לבחי' גדול' בהתלהבות ותשוקה גדולה לה' וכאשר ניכנס בו קצת גסות בוודאי נסתלק