בת עין נב

העולם והתחילה ג"כ הכנה לבחי' חסד חמשה ימים קודם לו שהוא כ"ה כסליו ובו יהיה תמיד חסדים לישראל בני אברהם בזכות אברהם שקיים מצות חוקים ותורות שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ בחי' יחוד קבהו"ש ה' בהיכל קדשו כי שם העצם ית' נקרא תורה שבכתב כי הוא ניכתב ולא נקרא כי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ ושם אדני נקרא תורה שבע"פ כי הוא נקרא אע"פ שלא ניכתב ואברהם אבינו ע"ה ייחד שני תורות תרין שמהן כחדאן וכמאחז"ל עד שבא אברהם וקראו אדון בבחי' קריאה בחי' מלכות בהתגלות כמאה"כ ויקרא אל משה ומרמז ג"כ על בחי' מלכות וקיים ובהם נהגה יומם ולילה שמרמז ג"כ על שני תורות הנ"ל אל בחי' יחודא דתרין שמהן כנ"ל וזהו מרומז בנר חנוכה שעולה כמנין אברהם עם שני השמות הוי"ה אדנ"י וזהו להדליק נ"ר חנוכ"ה ר"ל להמשיך אור משני השמות הנ"ל ע"י תורה שבכתב ותורה שבע"פ בחי' חסד לאברהם ורוצים אנו להמשיך בחי' החסד באותו הזמן שהתחיל להתגלות בעולם בכ"ה בכסליו ואו נעשה נס גם לאברהם אבינו ע"ה ונאמר ויחלק עליהם לילה בחי' לילה תורה שבע"פ וזהו ויכם וגו' ונמסרו רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים וזהו שאנו אומרים שעשית לאבותינו בזמן הזה ר"ל שעשית בחי' אבות באותן הימים שנתגל' ומלכו' אנטיוכוס הבינו את כחם של ישראל שהיא רק ע"י חסד לאברהם שמקיימים ג"כ אותן המצות שקיים אברהם אבינו שהם שבת ומילה ור"ח שבת כמאחז"ל קיים אברהם אפילו מצות עירובי תבשילין מילה כמבואר ר"ח שהוא בעצמו נקרא ר"ח שהוא ראש לבחי' התחדשות אלהות בעולם ולזה רצו מלכות אנטיוכוס להשביתם מכ"ז בכדי שיתש כחם ויפסק זכות חסד לאברהם ח"ו וע"ז אמרו להם כתבו לכם על קרן השור שימשיכו את עצמן מבחי' פר שהוא אברהם לבחי' שור שהוא אדם הראשון בחי' התוהו ולא בחי' התקון ולא יזכר עוד זכות החצות שקיים אברהם שהם שבת ומילה ור"ח ומרומז בלשונם הצח במלות על קרן השור ששני תיבות על קרן גימט' מילה ופריעה ותיבת השור נוטריקין שבת ור"ח וזש"א חז"ל מצות נר חנוכה מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי רגל רגל דתרמודאי וכו' פי' התחלת הנס של נר חנוכה הוא משתשקע החמה ר"ל מאותו העת שניכר אלוהות ע"י שקיעת החמה וזהו היתה בימי אברהם שכיון שראה ששקעה החמה הבין שיש אלוה המושל בכל כידוע ומאז התחיל ההתגלות אלהות בעולם והתחיל שני אלפים תורה בחי' התקון וע"כ מחמת שהתחילה אז בחי' התקון ע"כ נתבשר אז א"א ע"ה על הגלות בין הבתרים כדי להוציא כל הניצוצות הקדושות שנפלו בין הקליפות וכמאחז"ל ע"פ ותרדמה נפלה וגו' ובעבור שהוא היה המתחיל בדבר הגלות וכמא' חז"ל ע"פ כי צורם מכרם זה אברהם ע"כ בוודאי הוא מגין עלינו ומקיים בחי' הדעת אצלנו בבחי' אהבה וחסד שנוכל לעבוד את ה' בבחי' אהבה עכ"פ כי בחי' היראה היא בגלותא כי אנשי אנטיוכוס משלו ואנו היו יראים מפניהם שהוא יראה זרה וע"כ נפגמה בחי' יראה שלנו ואינה מאירה עלינו לבחי' עבודה ואין אנו יכולים לעבוד את ה' ביראה שלימה כ"א בבחי' אהב' שלא נפגם כ"כ ומאירה עלינו שנוכל לעבוד עכ"פ בבחי' אהבה הגם שלא תוכל להיות גם בחי' אהבה בשלימות מחמת שאין לנו בחי' יראה בשלימות כי זה השער לה' עכ"פ אינה בבחי' גלות כ"כ ע"כ כל זמן הגלות שהיא בחי' תרדמ"ה אין אנו יכולים לעבדו כ"א מאהבה בזכות חסד לאברהם כנ"ל אמנם כשתכלה רגל דתרמודאי היינו אותיות תרדמה שהוא בחי' גלות כנ"ל או נאמר ליצחק אבינו אתה היינו לבחי' היראה ופחד יצחק כי יתוקן אז בחי' היראה ויבנה בה"מ ושם נעבדו ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות כי נצא מהגלות ונעלה לציון ברנה במהרה בימינו כן י"ר אמן

נר חנוכה מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק איתא בגמרא צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושין והענין הוא כי עיקר עבדות ה' הוא לעבוד אותו ית' בתלת לבושין במדו"מ שיהיה בחי' מחשבתו ודיבורו לשם ה' ולקשר בחי' מעשה לבחי' מחשבה דיבור שיהיה גם מעשיהו לשם ה' ואז יהיה בבחי' שוה היינו שיהיו מדו"מ שלו שוים לעבודתו ית' גם כי שי"ן מרמז טל בחי' מחשבה שי"ן היא