בת עין מה

מה זכה לבא לבחי' זו יוסף בן שבע עשרה שנה מחמת שהוסיף תמיד בבחי' התחזקות והשתוקקת עד כלות הנפש בבחי' שבע עשרה שהוא מנין טוב ונתרחק מבחי' רע עד גמירא ובחי' הגורמת למדריגה היא בחי' חנוכה כשהוא במדרגת חכמה ומבין בדעתו הוא בבחי' חינוך והתחלה ובחי' ענוה ובעבור זה תגדל ההשתוקקת אצלו לבא לבחי' אהוי"ר בשלימות והבא לטהר מסייעין אותו וזהו וישראל אהב את יוסף פי' שאהב להוסיף תמיד בבחי' טוב כי בן זקונים הוא לו ות"א ארי בר חכים הוא ליה הוא בחי' חכמה כנ"ל ומחמת זה יוכל להוריד בחי' י"ג מכילין דרחמי ברוב רחמיו וחסדיו לתתא כי עי"ז נתעורר י"ג מכילין דרחמי בחי' דיקנא קדישא וע"ז מרמז כי בן זקונים היא לו שעי"ז מעורר בחי' דיקנא קדישא וזהו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם כי בחי' יוסף שהוא להוסיף תמיד בבחי' טוב ולהפך גם את בחי' רע ולהביא לשורשה אל מקור הקדושה היא מחמת א"ל אביהם שהוא גימטרי' חנוכה שהוא בחי' חכמה וזהו הנותנת למאוס ברע ולבחור בטוב ולהוסיף תמיד בבחי' השתוקקות כנ"ל ומחמת זה יכול להשפיע שפע חיים וברכה על כל העולם אכי"ר

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען וגו' הנה עיקר שלימות העבודה הוא להיות בבחי' חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות להיות בבחי' עבדי הם ולא עבדים לעבדים היינו שלא להיות משועבד לבחי' גשמיות לאהוב או להתיירא מבחי' גשמיות כגון לירא ולפחד מאיזה אדם שמא ירע לו או לצפות לתשועת בן אדם ח"ו וגם שלא להיות משועבד לתאוות גשמיות שלו אלא יהיה בבחי' חירות ויהיה שליט על טבעו לשבר תאוותיו הגשמיות ואח"כ יוכל להכניס אור קדושה גם במדריגות התחתונו' ותמיד יסתכל בבחי' חסד וקדושה שבכל דבר שהכל לא ברא אלא לכבודו ובשביל החסד כמאחז"ל בכל לבבך בשני לבבות ביצה"ט וביצה"ר היינו שמאמין בה' שגם בריאת יצה"ר היתה במדת החסד בכדי לזכות בו בני אדם וזהו היתה עבודת מתתיהו כהן גדול בחנוכה שהיו מלכות אנטיוכוס רוצים להעביר ישראל מחוקי תורתנו אבל מתתי' כה"ג אמר מ"י כמ"כה ב"אלים יהו"ה ר"ת גימט' חסד רמז בזה שיש בבחי' זו בחי' חסד ובזה המשיך והאיר מדת חסד עליון גם במדריגות התחתונות שהם למטה מעשרה היינו למטה מבחי' קדושה כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ומתתי' האיר ע"י מדתו בחי' חסד גם למטה מעשרה ולכן מצות נר חנוכה למטה מעשרה היינו להאיר בחי' חסד לאותן הבחי' שהם למטה מעשרה כנ"ל וזהו היה עבודת יוסף הצדיק שהיה מסתכל תמיד בבחי' חסד שבכל דבר והיה בו בחי' חנוכה הנ"ל ומרומז בפסוק ויתן ה' את חנ"ו בעיני שר בית הסוהר מרמז שהיה לו בחי' חנ"ו מן חנוכ"ה וזהו מרומז בתיבת חנוכ"ה גימט' טף כמאמר המגיד זלה"ה על טף למה באים וגו' פירוש להביא בחי' קטנות למעלה וזהו וימאן וינס ויצא החוצה פי' שהיה בבחי' וימא"ן בחי' אמ"ן בחי' אהבה ויראה לה'. וזהו בחי' שב"ת בחי' חסד כי שבת מרמז לבחי' חסד היינו ש"ת של שבת גימט' שבעה מאות דהיינו ע' עשיריות הוא בחי' עי"ן ואות ב' עולה ע"ב גימ' חס"ד וכל האומר ויכלו על הכוס כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית פי' כו"ס גימט' אלהי"ם מרמז לבחי' גבורות ויכל"ו גימט' חסד וכל המחבר בחי' ויכל"ו לבחי' כו"ס היינו בחי' רחמים לבחי' אלהים בחי' דין כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שאחז"ל ראה שאין העולם שמתקיים שיתף מדת הרחמים למדת הדין כי זהו ענין העבודה לה' לשתף תמיד ולחבר מדת חסד לבחי' דין כנ"ל וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו פי' שאביו יצחק גימ' ח"ר היה בבחי' חירות כנ"ל שלא היה משועבד לבחי' גשמיות ח"ו כנ"ל וכל פחדו ויראתו היה רק מפני ה' והדר גאונו וכן יעקב היה בבחי' זו אחר שכבר ספר הכתוב בהתגברות אלופי עשו שהיו מתגברים והיו בבחי' שרים אח"כ נתגבר בחי' יעקב ויצא מהם לגמרי לבחי' חירות בחי' יצחק וישב יעקב בארץ מגורי אביו בבחי' יצחק הנ"ל בארץ כנע"ן שהכניס בחי' דעת לשבע מדות התחתונות ומרומז בתיבת אר"ץ כנע"ן גימט' דע"ת ז' שהכניס בחי' דע"ת לבחי' ז' המדות כנ"ל

ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר וגו' הנה איתא בכתבי האריז"ל שעיקר סוף גמר החתימה היא בחנוכה אם כן נוכל לומר שזה מרומז בפסוקים אלו עד"ז: ויהי כמשלש חדשים