בת עין לז

ברה"ע היה בשביל התורה שיקיים אדם תרי"ג מצות בסור מרע ועשה טוב היינו רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ועד זה נברא באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים ומקור חיותם המה ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ע"י שמו הגדול כמאמר הזוהר שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח וע"ז הזהירה התורה לא תוסיפו ולא תגרעו על תרי"ג מצות התורה כי שרשם המה למעלה בשמו הגדול אמנם כ"ז נאמר שלא יוסיף אלא בצדיק מתחילתו ושלא התגברו עליו בשום פעם תאוות זרות אשר לא לה' המה וכל עשיותיו אפי' בענינים גופניים כגון באכילה ושתיה אינם בתאוות גשמיות כ"א כל כוונתו רק לשובע נפשו לעבוד בכח ההוא את ה' וע"ז נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ואינו צריך להפסיק ולמעט אכילתו ולקדש עצמו במותר לו כי אינו מתיירא מתאוה זרה כי לא הורגל בה אבל מי שמשוקע בתאוות זרות גשמיות ופגם במדות הקדושים ועי"ז התגברו עליו החיצונים וממשיכים אותו לתאוות זרות אשר לא לה' המה וכשיאכל לשובע נפשו וימלא תאוותו יוכל לבא לידי שכחה ח"ו כמאה"כ ורם לבבך ושכחת וגו' זה בוודאי צריך לקדש א"ע במותר לו ולמעט אכילתו ולעשות לעצמו סייג וגדר לאסור ע"ע אפילו המותר מן התורה בכדי לשבר תאוותו בכדי שלא יבא ח"ו לטבור על ד"ת וזה שמרמזה לנו התורה הקדושה במאה"כ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' וימלוך תחתיו וגו' וימת וגו' עד וימלוך הד"ד וימלוך הד"ר וגו' ותו לא נאמר וימת וידוע שהמה השבעה מדות הקדושים העליונים שנפלו בשבירת הכלים כידוע ליודעי חן וכן בכל אדם בפרטיות נמצא זה הענין היינו מי שפגום במדותיו ונמשך לתאוות זרות ורוצה לקרב א"ע לגשת אל הקודש וע"ז נותן לו התורה עצה וימלוך הד"ר הוא לשון נודר ר"ל שימלוך ע"ע בחי' נדר בכדי שלא לנטות ימין ושמאל מדרך התורה היינו שידור נדר לעצמו ויעשה סייג וגדר להרחיק עצמו מדברים גשמיים ולקדש עצמו במותר לו ובזה יתקנו מדותיו להכניסם ולהחזירם לקדושה וזהו כוונת יעקב בנודרו נדר לה' בצאתו מא"י לח"ל כמאה"כ וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה וגו' כי נתיירא שמא ח"ו יפול ממדריגתו שהיה בא"י כי שם היה איש תם יושב וגו' תם במדותיו כי מקום קדוש הוא וקדושת המקום מסייע לעבודת השי"ת למי שרוצה לעבוד ה' באמת אבל חרן הוא מקום טומאה מדור הקליפות וע"ז היה יעקב ירא מאוד לנפשו בצאתו מא"י לח"ל שלא יפגום ח"ו במדותיו הקדושים ע"ז וידר נדר עשה לעצמו גדר וסייג לקדש עצמו במותר לו וה' היה בעזרו ותקן את מדותיו עוד ביתר שאת ויתר עז וגם בירר וצרף את הניצוצות הקדושים מן לבן וזהו שאמר הכתוב וישלח יעקב מלאכים פי' מה שהיה בתחלה בחי' מלכים בלא אל פירוש אותן ניצוצות הקדושים שנפלו בשבירת הכלים בין הקליפות של לבן שנקרא פגם המדות אותן העלה יעקב אבינו ע"ה ותקן אותם והוציאם מעבדות לחירות חירו דכולא וזהו וישלח ר"ל שילוח לחפשי כמאה"כ תשלחנו חפשי מעמך כן יעקב הוציא הניצוצות בחי' מלכים בלא א' מבית הסוהר ושלחם לחפשי לקרבם לבחי' א' אלופו של עולם ונעשו מלאכים באל"ף ושלח אותם לפניו אל עשו אחיו וע"י מה הוציא אותם הניצוצות ושלחם לחפשי ע"ז גמר אומר הכתוב ע"י בחינות ארצה שעיר וגו' ר"ל שעשה לבחי' ארצה היינו ארציות שלו בחי' גדר ושיעור וגבול לבלתי יעבור על דת ח"ו שדה אדום ר"ל שדה מלשון שדד ושבר היינו לשדד ולשבר את בחי' אדום בחי' הקליפות וכ"ז תקן יעקב את מדותיו ע"י בחי' נדר כי נדר הוא בשורשו למעלה מן המדות כידוע שהוא בקי, בינה עילאה ונקראת אם על בנים ולכן כשמתקן בשורש שלהם ממילא הבנים הם המדות מתוקנים רק שיעקב בעבור שאיחר הנדר היה ירא כדאיתא בספרים כמאה"כ כי ירא אנכי פן יבא והכני אם על בנים ר"ל שירא שלא יכה אותו אותה הבחי' שנקראת אם על בנים הוא בחי' נדר כו' וזהו ויירא יעקב מאוד ר"ל שהיה ירא מבחי' נדר הנקרא מאוד כי מאוד נקרא מה שהוא בחי' קצה וגבול כמאחז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח פי' עד קצה אחרון כמו שפירש הרמב"ם ז"ל וכן בחי' נדר היא בחי' קצה וגבול לבל יעבור וכשניצל מן עשו נסע סוכותה ויבן לו בית היינו לתקן אותו בחי' נדר שנקרא ב' כמו אות ב' שמוקף מג' רוחותיה לבלתי יקרב זר כי זהו עיקר בנדר לעשות לעצמו בחי' בית ומחיצות לבלי יקרב לו שום תאוות זרות כנאמר לעיל וזה שאמר הכתוב ויבן