בת עין לג

עבודה הנ"ל מצד זכות צדיקי הדור ומצד הכסיפה וההשתוקקת והבושה שיש לו וזהו כי אסף אלהים את חרפתי היינו שרחל מרמז על אותם שאינם בהזדככות גמור אמרה כי אסף אלהי' את חרפתי היינו הבושה והכנעה שיש לי מחמת זה יעזור לי הבוב"ה לבא לבחי' האהבה עזה הנ"ל יה"ר שנזכה לזה אכי"ר: פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום וגו' יש לפרש הפסוק ע"ד המוסר הנה יעקב ועשו מרמזים לבחי' יצה"ט ויצה"ר שיש באדם ושרו של עשו הוא המקור של היצה"ר היינו הבחי' שממנה מקבל היצה"ר תוספת כח ועוז והוא בחי' גסות הרוח ובחי' זו בא ע"י מותרות היינו שמתנהג האדם בבחי' מותרות אכילה ושאר תענוגים ועי"ז נתרומם לבו של אדם כמאה"כ פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת כו' פי' שע"י בחי' שביעה ביותר בא לבחי' שכחה בה' ולבחי' גסות הרוח ובזה ניתוסף כח ועוז להיצה"ר אבל צדיק אוכל לשובע נפשו בלבד בבחי' הסתפקות בבחי' מועט וזהו מרומז בפסוק כדאיתא בספרים הק' לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל פי' החכם מתנהג באותיות שהמה לימין. של אותיות ל"ב היינו אותיות א"ך שמרמז לבחי' מועט כמאחז"ל אכין ורקין מיעוטין הם והכסיל מתנהג באותיות שהמה לשמאל של אותיות ל"ב היינו אותיות ג"ם בחי' רבוי ומותרות כמאחז"ל אתין וגמין רבוין כדאיתא בסה"ק ולזה רמזו רז"ל על פסו' כי אתם המעט מכל העמי' שאתם ממעטי' עצמיכם לפני פי' שאתם מתנהגי' לפני בבחי' מיעוט בחי' הסתפקות כנ"ל כדי שלא יהי' מקום לכחו של עשו הוא היצה"ר וזהו שנאמר אצל יעקב ויאבק איש עמו ודרשו רז"ל שהי' שרו של עשו כנ"ל ונקרא אי"ש לשון י"ש היינו בחי' גסות וישו"ת היפך בחי' ביטול ואי"ן פי' שהיצה"ר רצה להכניס ביעקב בחי' ישות וגסות הרוח שיאמר בלבבו איך שהוא צדיק גדול ועובד ה' כו' אבל יעקב נלחם ונתאבק עמו ע"י שהסתכל בבחי' עבודת המלאכים שהיא בבחי' פא"פ ביראה גדול' כמבואר לעיל ועי"ז ותנצל נפשי כנ"ל ואח"כ וישלח יעקב מלאכי' לפניו אל עשו אחיו וגו' פי' כשרצה יעקב ליכנס לא"י היינו לבחי' קדושה יותר גדולה ונתיירא לפני היצה"ר לכן שלח מלאכים (היינו עצות בהנהגתו) ומפרש הכתוב מה הם המלאכים ארצ"ה שעי"ר מרמז שיהי' בחי' ארציות שלו בבחי' שעי"ר בחי' שיעו"ר והסתפקות כנ"ל שד"ה אדו"ם מרמז לבחי' וידו"ם היינו מיעוט שיחה לשון וידו"ם אהרן גם מרומז בר"ת וישלח "יעקב "מלאכים "לפניו ר"ת וימ"ל בחי' למול את ערלת הלב שיהי' הלב נקי מכל בלתי לה' לבדו יה"ר שנזכה לזה כן יה"ר אמן: הר"ת וימ"ל שמעתי מהרב הקדו' ז"ל מאפטא אך איני זוכר בפרטיות האיך ביאר אותו

וישלח יעקב מלאכים פירש"י מלאכים ממש ר"ל היינו כיון שבאו לקראתו מלאכים של א"י ללוותו כמו שפירש"י על פסוק ויפגעו בו מלאכי אלהים. לכן המלאכים של ח"ל שהיו אצלו מקודם שלחם לפניו אל עשו אמנם צריכין להבין איך באו ליעקב מלאכים של א"י שהוא עדיין לא הי' בא"י כי עדיין לא הגיע אפילו לסוכות והנה כבר הרגיש בזה הרמב"ן ותירץ כיון שהחזיק בדרך ללכת לא"י הוה כמו שכבר הגיע לא"י לכן באו לו מלאכי א"י ללוותו בדרך אבל עדיין צריכים להבין מהו ענין מלאכי ח"ל ומלאכי א"י ע"ד העבודה והענין הוא שמכל דיבור של מצוה נברא מלאך אחד כידוע ואמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולהבין זה הנה עיקר בריה"ע היתה בשביל היראה שנקראת ראשית היינו יראה עילאה יראה פנימיות יראת הבושת להתבייש לירא מפניו בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין אמנם א"א להשיג זאת הבחי' הגדול' בפעם א' כ"א בהדרגה מעט מעט היינו שמתחלה יגיע לבחי' יראה תתאה יראה חיצוניות היינו יראת העונש היינו שיאמין עכ"פ שיש בחי' השגחה מלמעל' על כל דבר פרטי ויש דין ויש דיין ועי"ז הוא סור מרע מיראת העונש בעוה"ז ובעוה"ב וכמאה"כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שיסתכל בכל דבר שיש בו כח וחיות אלהי המחי' ומהוה אותו בכל רגע ובהעדר זה ח"ו ישיב הכל לאין ואפס וכמאחז"ל