בת עין רעג

כיון דלא ראוהו חי ורה"ר הקודם טהור ואם נדחק דאפשר דהתנא לא מיירי בפלוגתא דר"מ ורבנן אך הרמב"ם ז"ל העתיק ג"כ משנה זו כלשונה וגם לשון הרמב"ם ז"ל המסוכן שנתעלף מורה בפירוש שהיה מקודם חי ונתעלף וגם סתמא דמילתא הכי הוא והנה א"כ קשה לחזקי' דאמר טהור בקופה בדוקה ברה"י ואמאי הרה"י הראשון טמא נימא ברה"י השני מת דהא אין מחזיקין אפילו ברה"י ממקום למקום ומוכרח לחלק כאשר כתבתי דעיקר הוא מקום הולדת הספק וכיון שנולד במקום הראשון כבר איתרע לי' חזקה קמייתא רק אם נולד הספק במקום אחר אז החזקה הראשונה במקומו עומדת ה"ה בשאר איסורין שבתורה דלא חיישינן מזמן לזמן הזמן האחרון שהוא סמוך ונראה להולדת הספק לא מרעי לחזקה קמייתא וכל מופלג מזה מרעי לחזקה קמייתא וכן בהך דקופה אי ידעינן דבמקו' ההוא לא נפל השרץ לתוכה רק אפש' דבינה לבינו כבר איתרע החזקה מה שהיתה בדוקה מקודם וכדסבר המק"ח למימר לכתחילה וראייתו לדחות ד"ז כבר דחינו דהתם כשני כלים והוי לי' כשני מקומות לא פחות ולא יותר דהטעם רק משום נפילה העולה מכל הנ"ל דבין בזמן אחר הן במקום אחר לא מפקא מחזקה קמייתא בחיטה ובעיסה היינו ממקום למקום לדעת הרמ"א ז"ל ובמליגת תרנגולת הוי מזמן לזמן לדעתו ז"ל ולע"ד גם בטרפה הוא מטעם מזמן לזמן או משום דהוי ממקום למקום כדכתיבנא לעיל אבל המקום שהוא באה בשעת שחיטה וקודם לוה לא מהני דאין המקום מוליד הספק רק השחיטה והשחיטה נעשה ברצון וא"ל בזה כלל במקום זה נולד הספק וכל זה לדעת הרמ"א ז"ל אבל לדעת המ"ב והמ"א ז"ל לא ילפינן מטומאה בר"ה רק באינו בדוק דהיינו אם לא ראינו אותו חי מבערב ולא מחזקינן ממקום למקום אבל מזמן לזמן מחזקינן ולא דמי לטריפה דהתם הוי כמו שנוי רשות כמו שנתבאר לעיל והעולה מכל הנ"ל דחזקה קמייתא היא אפילו שלא במקומה רק מקום שנפל הספק הוא ענין חלק מטעם כ"נ כ"ה והא דמחט שנמצאת שבורה לא ילפינן מזה דהא משום דאין בו דעת לשאול וחזקה דמעיקרא מהני בה לחוד כמו באשה דאינה בדוקה דמי' וטהורה לגבי דבר שאין בו דעת לשאול כדכתבו התוס' ד"ב דנדה בד"ה החלוק שביניהם בין רשות הרבי' ובין דבר שאין בו דעת לשאול **(בדיבור הראשון יש בכאן גמגום בלשון זה והמכוון מובן הוא דבר"ה דלא סמכי' אחזק' דמעיקרא נגד חזקה דהשת' ומחזקינן בטומא' עד שעת בדיקה לא סמכי' על החזק' דהשתא נגד חזקה קמייתא לטהר למפרע ובדבר שאבד"ל דסמכינן אחזק' דמעיקר' אפיתו בלא בדיקה לטהר למפרע כן סמכינן אחזקה דהשתא לטהר ומטעם כאן נמצא כאן היה ליכא לטמויי מהטעם שנתבאר לעיל:

)** וכן הוא לענין חזקה דהשתא דלא מהני בר"ה גבי אשה נדה וגבי נגע באחד בלילה דבעינן בדיקה ולענין דבר שאין בו דעת לשאו' סמכינן אחזקה דהשתא גבי מחט שנמצא שבירה אבל גבי אדם הנכנס לבית המנוגע אע"ג דהוי בר"ה כדכתבו התוס' בחולין מ"מ לא אזלינן בתר חזקה דהשת' כלל לטהר דהא דאזלינן בתר חזקה דהשתא לטמאן היינו משום שאינו בדוק וכמו שנתבאר ונדחה ראיית המק"ח ובלא"ה אין ראיתו ראי' ונחזור לעניננו הנה באשה העגונה זאת החזקה הראשונה מהבגדים קיימת ולא חיישינן לשאל' ולא לגנבה ואבידה אך דא עקא שנתברר שהבילעט הוא נמצא סמוך לדרך הרבים וחזר הדין למקומו חשש שאלה מחמת כאן נמצא כ"ה כמו שנתבאר לעיל ואזיל לי' היתר מחמת הבלעט דבזה חיישינן וודאי לאבדה אפילו למאן דס"ל דלא חיישינן לאבידה בזה וודאי חיישינן דלא נמצא אצל הגולגולת רק כאשר יבא הידוע מהטליביס של איש אחר אם הם נכרין בטוב אז לשאלה ליכא למיחש בהו כלל וגם בלא"ה אינו שייך שאלת בהם אפילו בלא אבידה רק חשש מכירה ובזה שייך שפיר לומר חזקת מרא קמא ולא נמצאו סמוך לדרך וגם בדרך עצמו לא שכיחי לימכור הסחורה בדרך וגם אם נאמר שבדבר העומד לימכר לא שייך חזקה כלל וניחוש שמא מכרם במקום אחר בכאן ליכא למיחש מחמת שהבילעט נמצא בכאן ופשיטא אם יהיו שנים המכירי' את הטלית בט"ע שבזה לא שכיחי מכירה כלל ובאמת מתשובת הרמב"ם ז"ל גבי אם נמצא בבגדיו בנטבע מוכח דגם ע"א מהימן בט"ע והכרה דהחתיכה של פשתן מבתי שוקיים לא מהני דזה הוי וודאי ככלי אפר שלא טבעתו עיין נראה דנוכל לסמוך ולהתירה אחר י"ג חודש שתנשא בחר ג"ח אם יסכימו שלשה מחכמי הדור בדבר הזה: