בת עין רעב

ראיה כלל דהתם הוי המצה במקום החטה ואמרינן כאן נפלה ולא היתה בעיסה אבל בכלי אחד שטלטלהו ממקום למקום ונמצא בתוך הכלי ההוא עצמה אז אין לתלות רק במקום הכלי ול"ת רק במקום שנולד הספק וכאשר כתב כן מקודם כמה פעמים וכמו שמבואר מדברי הרשב"א ז"ל והמק"ח אזיל בזה לשטתו דס"ל דהא דל"ת ממקום למקום הוא דווקא ביש במה לתלות באותו מקום וא"כ מאי מהני לן הכלי הלא עיקר החשש שמא נפל לתוכו במקום ההוא מה לי אם באותו הכלי או בכלי אחרת הלא עיקר החשש משום המקום דבמצה לא היתה החטה רק משני המקומות האלו אבל לפי מה שנתבאר לעיל דלא מטעם זה הוא רק משום דאמרינן דבמקום שנולד הספק שם נתהוה מה לי, אם הוא שינוי מקום מחמת הכלי או מחמת המקום שהכלי עומדת עליו ושוב ראיתי בפ"מ סי' תס"ז אות כ"ה שכתב דווקא בשינוי כלים אמרינן כ"נ כ"ה אבל בשינוי מקומות לא אמרינן כן והוא היפוך דברי המק"ח לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י בהך דקופה ולא היה ידוע לי מהיכן למד ד"ז דבכלי' אמרי' כן ואחר החיפוש מצאתי שהן דברי הראב"ד ז"ל בהשגות אך מ"מ אין הטעם כדבריו שכתב ואמרי' עתה בכלי שני נפל וטעם דברי הראב"ד ז"ל משום דאמרינן דהיה בכלי זו תחילה וזו מטעם כ"נ כ"ה בכלי זו קודם שלקחו מכלי ראשון לכאן והנה זה רק בשינוי הטעם ונ"מ לדינא ג"כ באם בדקו לכלי הבית בשעת לקיחה הוי רק ממקום למקום אבל לענין דינא בעיקר הדין לכאורה כן הוא לדעת הרמב"ם ז"ל והנה א"כ דין זה דחטה במחלוקת שנוייה בין הרמב"ם ז"ל ובין הרשב"א ז"ל אבל לע"ד נראה דאין כאן מחלוקת כלל וטרם נבא לבאר זה נבאר מקודם מה דהקשה המק"ח מדוע גבי קופה בעינן דווקא בדיקה ולא סמכינן אחזקה דמעיקרא כמו גבי בתולה ומחמת קושיא זו המציא דבר דחזקה דמעיקרא הוא רק במקום הראשון היכא דאיכא למתלי בשינוי מקום והתם בבתולה היא ריעותא דליכא למיתלי במקום וגבי נגע באחד בלילה איכא למתלי במקום ע"ש ובאמת כי איני יכול להבין דבריו אלה דמאי סברא יש בנגע באחד להחזיק במקום זה יותר ממקום זה הן חזקת חיים והן חזקת טומאה בזו ובזו שני המקומות שוים ואין במה לתלות במקום זה כלל ובאמת מזה ג"כ סתירה לדבריו הראשונים דלא אמרינן כ"נ כ"ה באין במה לתלות ואדרבה גבי בתולה שייך טפי דהוא מידי דאתי מעלמא אך לדעתי הקושיא מעיקרא ליתא דלענין טומאה וטהרה בעינן דוקא בדיקה ולא לגבי שום דבר כדאשכחן לענין בדיקת אשה שצריכה לטהרות ולא לבעלה אע"ג דאיכא איסור כרת ובזה א"ש למה דהקשה הגמרא לר"י מהא דנגע באחד והתם הא מיירי בר"ה דבזה ר"מ מטהר משום דהוי ספק טומאה ברה"ר ופלוגתא דחזקי' ור"י היא ברה"י כדכתבו התוספות ז"ל דאי בר"ה מ"ט דר"י דהא הוי כראוהו חי מבערב ומדברי התוס' הללו ראיה ברורה דלא שאני לן בחזקה דמעיקרא בין במקומה או שלא במקומה דאל"כ לא הוי מקשה מידי והנה הביא המק"ח ראי' ברורה לדין זה והנה דברי התוס' הללו הם כנגדו ולקמן נבאר דאין ראיתו ראיה נחזור לעניננו דפלוגתא דר"י הוא ברה"י והיכא מותיב לו מר"ה אך לפי הנ"ל א"ש דסברת המקשן דבדיקה ברה"י ושאינה, בדיקה בר"ה שוים הם ובמה שנתבאר א"ש בפשיטות דינו של הרשב"א ז"ל גבינות מבהמה טרפה דאם נוכל לומר דסמוך לשחיטה נטרפה הגבינות שנעשו מקודם כשרים ואמאי הלא מזמן לזמן חיישינן דהא דתלינן מזמן לזמן היינו ברה"י ושם אפילו ס"ס ושום חזקה לא מהני בו כדילפינן מסוטה דלא מהני חזקת כשרות שלה לדידי' וחזקת היתר דידה לבעלה ואסרה הכת' ולא ילפינן כלל מזה רק מספק טומאה בר"ה דמהני מזמן לזמן אם ראוהו חי מבערב דזה דייקא הוי בדיקה לענין טהרות וכדאשכחן נגע באבן או בעמוד בלילה ולמחר מצא עליו רוק דטמא אם לא ראה בערב במקום הזה שלא היה שום רוק ובחנם נתחבטו בזה הגאונים חכמי דורינו בזה למה בעינן ראוהו חי ונכנסו לדחוקים דבעינן ראוהו במקום הזה ובערב ל"ד והוא דחוק מאוד עד שכמעט א"א לאומרו כלל דהתנא שביק למקום מה דמעכב ונקט זמן מה דלא מעכב ונעלם מעינם דברי התוספות הנ"ל אך אם א"א לתלות סמוך לשחיטה נטרפה אז אתרע החזקה קמייתא והרא"ה ז"ל הקשה עליו בזו דמ"ש ונלע"ד אפשר דהרשב"א ז"ל יליף מהא דפ"ו דטהרות משנה א' המסוכן שהוא ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא ור"ה ספקו טהור וכו' וסתמא קתני ומשמע דראוהו חי קודם הספק וגם מוכח קצת כן דאי בלא ראוהו קודם לכן ל"ל למתני והחזירוהו לרה"י אפילו נשאו, אותו לר"ה אחר ג"כ הרה"י טמא ורה"ר האחרון ג"כ