בת עין רס

כשמתבונן בדעתו ומבין בעצמו שלא הגיע לקבלת עומ"ש בשלימות כראוי ומחמת זה הוא משתוקק תמיד ונכספה וגם כלתה נפשו לה' לקבל ע"ע עומ"ש היינו השראת זיו שכינתו ית' זה הוא עיקר קבלת עומ"ש להשתוקק תמיד לילך ממדריגה מדריגה אבל כשעומד תמיד במקום אחד מחמת שמוחלט בדעתו שהגיע לקבלת עומ"ש בשלימות ומחמת זה אינו משתוקק יותר לילך למדריגה גדולה מזו זה אינו אפילו התחלת קבלת עומ"ש מחמת שוה הוא בחי' גסות הרוח ולא די שאינו מקבל עליו וח"ו הוא להיפך כאלו דוחק כביכול רגלי השכינה כדאיתא בגמרא וזה הוא סוכה היינו בחי' מלכות שמים דירת עראי בעינן היינו שבעינן שבחי' קבלת עומ"ש יהיה תמיד אצלו בבחי' עראי במדריגה זו שהשיג לע"ע ולילך למדריגה יותר גדולה מזו ע"י השתוקקות ולא לקבוע דירתו ח"ו במדריגה זו שהשיג מחמת שיחליט בדעתו שהשיג כל מה בצריך להשיג שזה הצדיקים גמורים שהשיגו כל מה שהיו צריכים כפי שורש נשמתם מיעוטא דמעוטא המה וזהו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני פי' כשאמרתי א"ח כמ"ה א"ח הוא מלשון דביקות וכמ"ה הוא בחי' מלכות גימ' אדנ"י היינו כשאמרתי שדבוק אני לבחי' מלכות אז היא רחוקה ממני ועיקר קבלת עומ"ש הוא להשתוקק תמיד יותר ויותר בכלות הנפש ממש יה"ר שנזכה לבחי' זו כיר"א

איתא בגמרא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו ונ"ל עד"ז דהנה איתא בזוה"ק משכו יומין עלאין דאינון שס"ו כמנין מש"כו לגבי יומין תתאין דאינון שס"ה היינו שבעוה"ז השס"ה ימים המה בהתחלקות כאו"א בפני עצמו אבל בעולמות העליונים כל השס"ה ימים הם בבחי' אחדות כולם כיום אחד ארוך דמי וזהו שס"ו מרמז שהשס"ה כלולים באחד וזהו משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין היינו להמשיך בחי' אות אלף היינו בחי' השראת אלופו של עולם בזה העולם הם השס"ה ימים ואז כל העולם ומלואה יובטל ויוכלל באורו אור א"ס ב"ה ויהיה ג"כ בבחי' אחדות כמו יומין עלאין עולמות עליונים וזה אפשר להעשות ע"י שמחת בית השואבה ואפשר לרמז זה בתיבת שואב"ה אותיות שוב"ה א' להשיג בחי' אלף היינו להמשיך בחי' אחד יחיד ומיוחד ב"ה בזה העולם שלא להיותם בבחי' התחלקות וזהו כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה והמשכנו עי"ז בחי' אחד בזה העולם לא ראינו בחי' שינ"ה גימטר' שס"ה היינו שלא הי' בבחי' שס"ה בחי' התחלקות יה"ר שנזכה להמשיך בחי' אחד כיר"א

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה כו' בחג נידונין על המים ויש לדקדק בכפל לשון תיבת ני"דונין הלא כבר אמר העולם נידון וצריך לומר בחג על המים כמו שאמר בפסח על התבואה ומלת ניד"ונין הוא לכאורה למותר ולפרש זה הנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וזהו כלל גדול בעבודת ה' שכל אשר יראה האדם מעניני עולם הזה יסתכל החיות שבו מי הוא המחי' ומהוה אותו תמיד ומי ברא אותו ולמה נברא וידע ויתבונן שהבוב"ה הוא ברא אותו לכבודו כמאחז"ל כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וזה בעצמו כבודו שהאדם יבין שהנברא הוא כבודו של הקב"ה ומראה ומספר גדולתו ית' איך שהוא מחיה ומהווה בכל עת ורגע את כל הנבראים ויצורים ונעשים וכשמרגיל האדם א"ע בזה שלא להסיח דעתו מזה כלל ותמיד מתבונן רק בגדולתו ית' בוודאי נטהר ונזדכך מוחו ולבו לעבודתו ית' וזהו בחי' השראת השכינה עליו שבחי' הקדושה שורה בתוכו כמאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מלמד שהקב"ה משרה שכינתו בתוך כל אחד וגמר בנין המקדש והשראת השכינה בתוכם היה בחג בשמ"ע ומה שהיה בתחלה בריה"ע באות ב' שאות ב' מקיף מג' רוחות לרמז שהעולם קיים על כסא של ג' רגלים בחי' ג' אבות אבל כשנגמר בנין בהמ"ק והשראת השכינה הנ"ל העולם קיים על כסא של ד' רגלים ונעשה מן אות ב' מ"ם סתומה ומוקפת מד' רוחות לרמז על כסא של ד' רגלים אמנם בחי' זו של השראת השכינה וכסא של ד' רגלים בחי' מ"ם סתומה הנ"ל נעשה ע"י סגולת העבודה של מאה"כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה היינו שיתבונן תמיד בבחי' מ"י הוא הבורא ומחיה את כל נברא בעוה"ז ונתחבר המ"ם סתומה