בת עין רנט

אבל אותם שלא קבלו עליהם עומ"ש בר"ה צריכים כנסת ישראל להכניס בחי' כבוד מלכותו בכל הנבראים וזה הוא בחג הסוכות ע"י הקרבת שבעים פרים משפיעים בחי' כבוד מלכותו בכל הנבראים וזהו ולקחתם לכ"ם אותיות מליך פי' שתלקחו בחי' היינו שתקבלו עליכם עומ"ש ביום הראשון של סוכות ופריך הגמרא וכי יום ראשון הוא לקבלת עומ"ש והלא חמשה עשר הוא לקבלת עומ"ש שכבר בר"ה קבלו כ"י עליהם עומ"ש ותירץ הגמ' שבאמת אצל כנ"י הוא חמשה עשר רק שאצל אחרים הוא יום ראשון שהם לא קבלו עומ"ש בר"ה וזהו ראשון לחשבון עונות לאותן שמחשבים עונותיהן כי אצל כ"י מרוב אהבתם ית' להם אינו מחשב להם עונות וזהו ולקחתם לכ"ם בחי' מל"ך היינו שתלקחו בחי' מלכו"ת ביום הראשון ותשפיעו להעולם והיה ה' למלך על כל הארץ במהרה בימינו כיר"א

או יאמר עד"ז דהנה כשמתעורר חסד עליון ית"ש אז החסד בעצמו מלמד זכות על כנ"י ומהו הלימוד זכות שנושא עון היינו ששם אל שהוא בחי' חסד עליון כביכול נושא עוונותיהן לעצמו היינו כביכול אני חייב בדבר זה שעושים עוונות ח"ו שאלו לא היה להם צרות הללו בוודאי היו עושים רצונו באמת ואלו היה להם פרנסה בריוח בוודאי היה להם פנאי לעשות רצונו ואלו לא היה להם בחי' הסתרה כזו והיו יכולים להסתכל ביקרא דקוב"ה בוודאי היה משתוקק ונכספה וגם כלתה נפשו לה' עד כלות הנפש ממש והנה עתה בחג הסוכות מתעורר החסד עליון ית' כחו דאיתא בכתבים ושם א"ל שהוא חסד עליון כביכול הוא נושא עון לעצמו וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון ופריך הגמ' למה נק' ראשון והלא ט"ו הוא ומתרץ הגמ' שלכך נק' יום ראשון שמרמז שבזה היום הבוב"ה כביכול נושא עון לעצמו ע"י שם אל שהוא חסד עליון וזהו מרומז בתבת ראשון גימ' א"ל עוונו"ת היינו ששם א"ל נושא עוונות כנס"י לעצמו כביכול וזהו מרומז בתירוץ הגמ' שלכך נקרא ראשון לחשבון עוונות מחמת שבזה היום נחשב תיבת עוונות לשם אל ית' היינו ששם א"ל נושא עון לעצמו כביכול:

או יאמר עד"ז דהנה ניסוך המים היה בשני בששי בשביעי ואיתא בזוה"ק שהסי' הוא בוז יבוזו לו היינו שלא יחשב בעיניו כל תאוות עוה"ז נגד ההשתוקקת לבו"ע ב"ה וזה אין יכול להיות רק כשהוא בבחי' בוז היינו שהוא נבזה בעיניו נמאס שיש לו בחי' שפלות וענוה באחת לאמיתו והוא בעצמו אינו נחשב בעיניו כלל ואו ממילא כל התאוות ג"כ אינם נחשבים בעיניו כלל ואינו משתוקק רק לאהבת השי"ת ואז הקב"ה משרה שכינתו עליו שהבוב"ה אינו בוחר רק בנמוכי רוח וע"ז היה מרמז נסוך המים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך מרמז שצ"ל בבחי' נמוכי רוח כדי שירד עליהם זיו שכינתו ית' שהוא ממקום גבוה מעל גבוה מרום המעלות ומזה הבחי' זכה יחזקאל הנביא לבחי' נביאים. וזה מרומז בפ' היה דבר ה' אל יחזקאל מחמת שהוא בבחי' בן בוזי נבזה בעיניו נמאס וזהו על נהר בב"ר אותיות רכ"ב מרמז על בחי' ענוה היינו מחמת שהיה בבחי' ענוה זכה להיות מרכבה לשכינה שהשרה שכינתו עליו הכלל שעיקר הוא בחי' ענוה ושפלות באמת אפי' מי שהוא בעל מדות טובות והוא בבחי' ראש אעפ"כ צ"ל נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד שלא להתגאות ש"ו על שום בריה בעולם וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון ופריך הגמ' וכי ראשון הוא פי' היכא הוה אמינא שבשעת לקיחת ד' מינים אלו יהיה בעיניו בבחי' ראשון והלא ט"ו הוא היינו שצריך להיות בבחי' בוז גימטרי' ט"ו ומתרץ הגמ' ראשון לחשבון עונות שכוונת התורה שיהיה אצלו בבחי' ראשון לחשבון עונות היינו שלכך מחזיק עצמו בבחי' ראש במדות טובות כדי שיגדל ויחשב בעיניו עון כל שהוא שעושה ממילא בא מבחי' ראש לבחי' ענוה ושפלות באמת ומזה יזכה שבורא כל עולמים ב"ה משרה שכינתו ית' עליו אכי"ר

איתא בגמרא סוכה דירת ארעי בעינן. ונ"ל ע"ד המוסר דהנה סוכה מרמז על בחי' מלכות לשון נסי"כי היינו שצריך לקבל עליו עומ"ש באמת לאמיתו ועיקר השלימות הוא