בת עין רנב

היה עושה תשובה במס"נ ולא היה צריך לפרט את החטא והיה זה הוידוי שלו אבל הש"ץ שהיה צריך להוציא את הרבים ידי חובתן ויש מהן שאינם עושים תשובה בבחי' מס"נ לכך היה צריך הש"ץ לפרט את החטאים אפילו בזמן שבהמ"ק היה קיים כשהיה מביא קרבן לרצון היה צריך ג"כ לפרט את החטא שאינו כמו תשובה ומס"נ שמקריב א"ע וזה אינו מקריב רק בהמה כמ"ש הרמב"ם על תלמידי ר"ע שהיו מוסרים את נפשם על קה"ש אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח שזה גדול מזבח והנה מי שעושה תשובה בבחי' מס"נ והשתוקקות וכלתה נפשי לה' ויש לו לב נשבר ונדכה והכנעה באמת לאמיתו בא לבחי' חכמה ונפתחו לו מעיינות החכמה ל"ב נתיבות החכמה והנה בחי' מס"נ באמת לאמיתו הוא רק במי שמצפה לחיים ועודו בבריאת הגוף כתיקונו ואף עפ"כ ממאס בחי' עולם ההבל שהוא עולם עובר ומוסר עצמו ונפשו בבחי' מיתה ממש כדי שימחק העון בעוה"ז שהוא עולם עובר כדי לבא לעולם הקיים זהו בחי' מס"נ ומזה הבחי' יוכל לבא למעיינות החכמה אבל מי שאינו מצפה לחיים אדרבה מצפה למיתה אפי' מקבל בחי' מיתה זה אינו בחי' מס"נ באמת לאמיתו ואינו יכול לבא מזה למעיינות החכמה ולכך אפילו חייבי מיתות ב"ד כשהן יוצאין לבית הסקילה היו צריכין להתוודות ולפרט החטא שזהו אינו מס"נ באמת שבלא"ה יוצאים לבית הסקילה והנה בחי' זו נקרא בחי' יציאה שממאס במיאוס גמור עוה"ז ואינו נחשב בעיניו כלל עוה"ז ויוצא מן עוה"ז לבא לבחי' חכמה שעל ידה יכול לבא לעוה"ב וזהו שאמר משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי לא אוכל עוד לצאת היינו שלא אוכל עוד לקבל עלי תשובה במס"נ לצאת מן העולם ולבא עי"ז לבחי' חכמה ונוכל לומר שזהו אמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך שאין הבוב"ה מייחד שמו על החיים שנאמר הן בקדושיו לא יאמין וכשמקבל ע"ע בחי' מיתה באמת לאמיתו נחשב הוא כמת והבוב"ה מייחד שמו עליו וז"ש הנביא שובה ישראל עד שה' יהיה נק' אלהיך היינו בבחי' מס"נ ואימתי צריך תשובה כזו בחטא מפורסם ונתחלל השם ע"י וזהו כי כשלת בעווניך פי' כשלת אחרים בעווניך ובתשובה זו א"צ לפרט את החטא ושובו אל ה': דרוש לשבת תשובה מפ' האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ולכאורה אינו מובן כפל הלשון הול"ל יערוף כמטר וכטל לקחי: ובהקדם לבאר זה נקדים לפרש הפסוקים שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך קחו עמכם דברים וגו' וקח טוב וגו' אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו ולכאורה אינו מובן לפי הפשוט מה זה שכתוב מקודם חטא הקל ואח"כ חטא החמור בשלמא כשמתודה על חטאיו צריך להתודות תחלה על חטא הקל ואח"כ על החמור אבל הכ' מזהיר ענין קבלה האיך שיקבל עליו שלא לעשות עוד מה זה שכתוב אשור לא יושיענו שיקבל עליו שלא יבטח עוד על מלך אשור להושיע לו על סוס לא נרכב שלא יבטח על מלך מצרים לעזרה שהיא רק עבירה קלה שפוגם בבחי' בטחון. ואעפ"כ צריך לקבל עליו שלא לעשותה וכ"ש שלא לעשות עבירה חמורה מזה ומה זה שכתוב אח"כ ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שהוא עבירה החמורה שבתורה השתא ומה שצריך לקבל עליו שלא לעשות אפי' עבירה קלה פשיטא דפשיטא דבר חמור כזה ולכאורה איפכא הו"ל ולא נאמר עוד כו' ואח"כ אשור לא יושיענו ובהקדם לבאר זה נקדים מה שהקשו כמה מפרשים על הרמב"ם שמנה כ"ד דברים המעכבים את התשובה ואחד מהם הוא האומר אחטא ואשוב פעם אחד ובמשנה איתא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ופרכינן בגמרא למה לי אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני ומשני לכדרב הונא אמר רב עבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר מזה משמע שדווקא תרי זימני והטעם הוא מחמת שנעשה לו כהיתר והרמב"ם פסק דאפי' בחד זימנא נמי מעכב את התשובה ובהקדם לבאר ענין זה נבאר ענין תשובה מהו דהנה איתא ברמב"ם וז"ל ומהו