בת עין רלב

ענין מזוזה והיה מבפנים שדי מבחוץ פי' והיה ל' עתיד ר"ל שתמיד יצפה וישתוקק שיהיה בשום בחי' פנימית אבל בחצונית היינו במילי דעלמא יהיה בבחי' שדי ל' די בחי' הסתפקות שנזכה לזה כיר"א: פרשת ראה

ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וגו' את הברכה אשר תשמעו וגו' והקללה אם לא וגו' ויל"ד שאמר בתחילה ראה לשון יחיד ומסיים לפניכם לשון רבים והו"ל למימר ראו לשון רבים עוד אמרו אצל הברכה אשר ואצל הקללה נאמר אם לא תשמעו גם לפרש מלת אנכי גם לפרש משדרז"ל עשר בשביל שתתעשר ובמדרש איתא עשר בשביל שתתחסר נ"א בשביל שלא תתחסר הנה שמעתי מאבי זללה"ה פירוש על ראה אנכי היינו בשביל דיבור אנכי ששמעו מפי הגבורה יהא הקיבול שכר בעוה"ז היינו היום ע"כ והנה ע"י בחי' ענוה כשהאדם משפיל א"ע לבחי' אנכי עפר ואפר עד שאינו תופס מקום אצלו כלל עי"ז גם הקב"ה כביכול מצמצם א"ע להשפיע כל טוב בעוה"ז וגם אפילו אם ח"ו נגזרה איזה עונש על האדם בעבור חטאיו גם כן משלם לו בעוה"ז כדי להורישו לעוה"ב כי יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז בוודאי מה טוב שיקבל עונשו בעוה"ז ויהיה נקי בעוה"ב אמנם צריך להבין מאי מעליותא בקיבול שכר בעוה"ז על דיבור אנכי הלא מה טוב לקבל השכר בעוה"ב עולם הקיים ולא בעולם עובר רק הענין הוא שצריכים דעת מיושבת לעבודת הבוב"ה וצריך עכ"פ איזה קיבול שכר בעוה"ז כדי שיהיה לו דעה מיושבת לעבודת הבוב"ה וע"ז רמזו חז"ל באמרם עשר בשביל שתתעשר שלכאורה הוא פלא לעשר ע"מ לקבל פרס רק שזהו רשאי שירצה האדם לקבל פרס שיתעשר בכדי שיהיה לו ריוח והרחבת הלב לעבודת הבוב"ה ובמדרש איתא עשר בשביל שלא תתחסר היינו שלא יחסר לו הפרנסה ולא יוכל לעבוד את הבורא ית' ונ"א בשביל שתתחסר היינו שיהיה לבו פנוי שיבין בעצמו חסרונו ושפלותו וזהו שנאמר ראה אנכי לשון יחיד פי' שהקב"ה מזהיר לכל יחיד ראה שתזהר בבחי' אנכי היינו שלא תסיח דעתך מדיבור אנכי ה' אלהיך שיהיה תמיד עליך עומ"ש ובזה יהיה לו בחי' אנכי עפר ואפר בחי' אנכי תולעת ולא איש שהוא בחי' ענוה וע"י בחי' ענוה תמשיך על העולם היום ברכה על העוה"ז דווקא אשר תשמעו היינו כדי שתוכל לשמוע ולא נאמר אם לשון תנאי כי ע"י בחי' אנכי בחי' שפלות בוודאי תוכל לשמוע את כל המצות בלב ודעה מיושבת אבל אצל הקללה נאמר אם לשון ספק וזהו עשר תעשר בשביל שתתעשר רמזו לבחי' עשר בחי' יוד שמרמז לבחי' ענוה כדאיתא בזוה"ק יוד נקודה קטנה ושחורה דלית בה חיורא כלל וזהו עשר תעשר היינו שיהיה לך בחי' עשר בחי' יוד בחי' ענוה ועי"ז תתעשר שיהיה לך עשר פעמים עשר היינו מאה ברכות כמאחז"ל אל תקרי מה אלא מאה היינו ע"י בחי' מה דווקא יהיה לך מאה ברכות וכדאיתא באוה"ח ע"י טפת דיו שנשאר בקולמוס היינו ע"י שלא כתב משה ענ"ו ביוד במילואו עי"ז זכה לקרני הוד פי' דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שע"י בחי' גאוה פוגם באותיות מלוי של אותיות ראשונות של השם היינו מלוי יו"ד ו"ד ומילוי ה' אות ה' היינו אותיות הו"ד וע"י בחי' עטה שהיה למרע"ה זכה לשלימות אותיות הוד יהי רצון שנזכה לקצת בחי' ענוה כן יהי רצון אמן

א"י ע"פ מה שאחז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ושמעתי בשם אבי ז"ל שהקשה והא כתיב לא תלין פעולת שכיר ותירץ שע"פ הדין השוכר ע"י שליח אינו עובר א"כ לפי זה שהתורה ניתנה ע"י משה אינו בלא תלין אמנם כ"ז בשאר התורה אבל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ולא ע"י שליח א"כ הוא בלא תלין וע"ז אמר הכתוב ראה אנכי נותן וגו' ר"ל אני נותן שכר בעבור אנכי שנתתי בעצמי וחייב אני ליתן בעוה"ז עכ"ד ז"ל ואפשר לפרש ג"כ עז"ה עפ"י מאמר הכתוב הן בקדושיו לא יאמין פי' כמאה"כ פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ורם לבבך וגו' וא"כ שמן הטובה אפשר לצמוח ח"ו קילקול לכן יותר נכון לגנוז הטוב לעוה"ב ובעוה"ז אדרבה מה טוב שיהיה