בת עין רכ

גימ' כמספר השם כוז"ו שם של דון גם ס"ת של אל"ה הדברי"ם אש"ר הוא תיבת מ"ר"ה וס"ת של דב"ר מש"ה א"ל כ"ל ישרא"ל גימ' צר"ה ועל אלו הדברים דבר משה עם ישראל ולמד אותם שיהפכו את כל הנ"ל לרחמים כשבא ח"ו מרה או צרה ח"ו ידעו שבוודאי יש חסד ורחמים נעלם וגנוז בתוכה רק שעונותינו מסתירים אותו כמוץ לתבואה ע"כ יעשה תשובה בלב נשבר ונדכה ויקראו צום ויהפך מוץ לצום והשם ברחמיו יענה אותם ויהפך ממרה לרמה ומצרה לרצה ומצום לקול קול מבשר מבשר ואומר ישועות ונחמות במהרה בימינו אמן כן יהי רצון

א"י אלה הדברים אשר דבר משה וגו' ראה נתתי לפניכם את הארץ וגו': ודרז"ל אלה הדברים הזהיר על ט"ל מלאכות של שבת וגו' ולהבין זה הנה כתיב כל אשר חפץ הי עשה בשמים ובארץ ולכאורה מה חידוש משמיענו בזה לפי גדולתו ית' ופירשתי עפ"ה מי האיש החפץ חיים וגו' פי' כל אשר חפץ ה' פירושו כמו מי האיש החפץ חיים כי השם הוא עיקר ומקור החיים וזהו פירושו כל איש אשר חפץ להתדבק עצמו רק בה' חי החיים ומשים כל מגמותיו ותאוותיו ועשיותיו רק לה' בלבד ולא לתענוגי עולם הזה והבליו האיש הזה בוודאי עשה בשמים ובארץ היינו שמחבר ומייחד יחודים וממשיך שפע וקדושה וברכה משמים ממעל לעה"ז בחי' ארץ מתחת ומחברם וזהו עיקר בריאת האדם וזהו שאחז"ל אדם הראשון היה מארץ עד לרקיע וכו' רמז לבחי' הנ"ל שהיה ממשיך שפע משמים לארץ ומחברם וכמאמר הכ' כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא והוא בחי' צדיק כידוע וזה ג"כ מרמז אות צדיק כזה צ יו"ד נו"ן שמחבר בחי' יו"ד בחי' קדושה לבחי' נו"ן בחי' נפילים בארץ ומביא אור לחושך ומהפך חשוכא לנהורא ובעבור בחי' השגה זו ניתנה להם ארץ ז' עממין שבה השרה הקב"ה את שכינתו בחי' מקדש וירושלים ולזה נק' ארץ ישרא"ל גימ' אור חושך לרמז על בחי' חיבור אור לחושך כנ"ל וזשאה"כ ראה נתתי לפניך את האר"ץ אותיות ר"א"ה צ' פי' תראה ותשגיח ותסתכל באות צדיק שמרמז על בחי' יחוד יו"ד בנו"ן כנ"ל אמנם כ"ז היה בזמן שביהמ"ק היה קיים וארץ ישראל על מכונו ושם צוה ה' את הברכה והשרה שכינתו ית' לכן היו יכולים להגיע לבחי' השגה זו אבל בזמן הזה שאין א"י בשלימות ואין אנו יכולים להשיג כלל רק ע"י שמירת שבת כהלכתו וליזהר מן ט"ל מלאכות האסורים ולקיים כל המצות התלוים בה בקדושה וטהרה וזהו מרומז בפסוק אלה הדברים אשר דבר משה בעבר הירדן וגו' פי' על שלא היה בארץ ישראל עדיין והיה צריכים להשיג בחי' הנ"ל לכן הזהיר אותם על ט"ל מלאכות בשבת ולשומרו כדת כדי שעל ידו יוכלו להשיג בחי' הנ"ל יה"ר שנזכה לזה אכיה"ר

איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וגו' הבו לכם וגו' ואשימם בראשיכם וכתב רש"י ז"ל אשמם חסר מלמד שאשמותיהן של ישראל תלוין בראשי דייניהם וכנ"ל ולכאורה הדברים תמוהין שבכל הס"ת כתיב מלא ויש לפרש גם כן מדוע כתוב לשון ואשימם ולא כתיב לשון ואתנם כמ"ש אח"כ ואתן אותם ראשים וגו' ואפשר לומר בדרך רמז כי נודע שמי שנתמנה על הצבור צריך להיות בבחי' ענוה ושפלות באמת ולהיות ממעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד שמים להוכיח את העם על פניהם ואו הוא מכונה בשם יו"ד קטנה שבאותיות המרמזת על בחי' ענוה ושפלות אמנם מי שנתמנה על הצבור ואינו בבחי' ענוה כלל מרבה בכבוד עצמו ומתגאה על הציבור שלא לשם שמים ואז הוא מכונה בשם חסר יו"ד ואז אשמות העם תלוי בראשו ולזה יש לומר כוונת רש"י ז"ל דלזה כתב התורה לשון ואשימם לרמז כשהממונה נתמנה על הצבור והוא בבחי' עטה בבחי' יו"ד קטנה אז הוא ואשימם בראשיכם אבל כשהממונה אינו בבחי' ענוה כלל אז הוא בבחי' ואשמם בראשיכם חסר יו"ד קטנה שאשמותיהן של ישראל תלויות בראשיהם וכו' כמו שכתב רש"י ז"ל כנ"ל והנה משרע"ה התורה העידה עליו והאיש משה ענו מאד וכתיב באה"ח ז"ל שהיה בבחי' ענוה ושפלות באמת עד שלא החזיק א"ע שהוא בבחי' ענוה ושפלות כלל מחמת שהיה שפל בעיניו באמת ושמעתי בשם הרב הקדוש מפולנאה ז"ל שלכך כתב משה ע"ה בתורה ענ"ו חסר יו"ד כיון שלא החזיק א"ע לעניי כלל ואפשר לומר שזהו שאמר