בת עין ריט

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו' וי"ל שלכאורה אינו מובן שקול של איש אחד יהיה נשמע לכל ישראל ביחד ושמעתי מחמי זלה"ה על פסוק בעבר הירדן שמרומז בו מאחז"ל מלמד שהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומרומז בעבר הירדן היינו שהאותיות שהם אחרי אותיות ירדן הם אותיות שכינה היינו אחר אות יו"ד ממלת ירדן הוא כ' אחר הרי"ש הוא שין אחר הד' ה' אחר הנ' טן אחרת וזהו הרמז שמשה דבר עם בחי' שכינה שנקרא עבר הירדן כנ"ל ע"כ דבריו ז"ל והנה בחי' שבת הוא הנקודה הפנימית של כל ימי השבוע היינו שבו בשבת הוא השראת השכינה להשפיע לבל ימי החול וכן ארץ ישראל היתה הנקודה הפנימית של כל העולם ובחי' ירושלים ובהמ"ק וקודש הקדשים היתה הנקודה הפנימית לא"י שבו השראת השכינה להשפיע קדושה והמה ישמרו את השבת ויקבלו השראת השכינה ולכן נאסרו ט"ל מלאכות המשכן בשבת כי עיקר בנין המשכן הוא בשביל השראת השכינה ובשבת ממילא בלא בנין המשכן יש בו השראת השכינה ומזה הפ' דרז"ל איסור הט"ל מלאכות בשבת מפסוק אלה הדברים כידוע והנה שאר הנביאים היו צריכים לקדושת א"י דווקא שבו השראת והשכינה אבל משה התנבא בעבר הירדן שאינו כמו א"י והיה בו בחי' השראת השכינה ע"י בחי' שבת לבד וזהו מרומז בפסוק אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן היינו בכח אל"ה הדברי"ם פי' בכח בחי' שבת המרומז באל"ה הדברי"ם כנ"ל בכח זה דבר משה אל כל ישראל ביחד ונשמע קולו ולכולם ע"י השראת השכינה שהיה בו בעבר הירדן היינו אעפ"י שעדיין לא היה בא"י כמו שאר הנביאים מ"מ היה בו השראת השכינה מחמת בחי' שבת שנזכה לבחי' קדושת שבת כן יהי רצון אמן

בעבר הירדן במדבר וגו'. ויש לדקדק שלכאורה אין זה סימן כי להעומד בחוץ לארץ משמע לו שעבר הירדן הוא בארץ כנען ומלת במדבר אינו מהסימן כ"א התחלת התוכחה ולתרץ זה הנה ידוע מאחז"ל שעיקר בריה"ע היה בשביל הצדיקים שיוציאו האור מתוך החשך ויהפכו חשוכא לנהורא ע"כ כשבאים שום דינים על אדם יסתכל בהטוב ההוא הגנוז בתוכו ויברך על הרעה כשם שמברך על הטובה הנגלית כי גם זו לטובה רק שהטוב נסתר ונעלם ואמר הרב הקדוש ר' חיים מקראסני זצ"ל על גם זו לטובה פי' שידוע ששם הוי"ה הוא רחמים והשם כו"זו שהם אותיות שאחר אותיות הוי"ה הם דין רק שהחסד גנוז בתוכו בהסתר ואותיות כ"ו של השם כו"זו החסד שבהם הם יותר נגלים כי הם גימ' הוי"ה ואותיות ז"ו הם יותר דין והחסד נסתר בתוכו מאוד ביותר ולכן אמר נחום איש גם זו גם זו לטובה פי' גם אותיות ז"ו שהם מורים ביותר על בחי' דין מכל האותיות אעפי"כ הם לטובה ג"כ שבוודאי החסד גנוז בתוכו ולזה מרמז הכתוב בעבר הירדן פי' מלשון רידוי ומכה בחי' דין ופי' בעבר הירדן להעביר הבחי' דין ודיבר משה רע"ה עם ישראל אודות האלו השמות של דינים כשבאו על ישראל בשום צרה ח"ו הסתכלו בהטוב הגנוז בצרה ההוא ויהפכו הצרה לרצה וממר"ה לרמ"ה כמו שהראה השי"ת למשרע"ה אצל מי מרה כמאה"כ ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים ונעשה מן מר"ה רמ"ה כי בוודאי בכל צרה הטוב והחסד גנוז בהסתר בתוכו רק שהקליפה החיצונה מסתירה כמו המוץ של החטה מסתיר החטה וצריכים להסירה מן החטה כן גם הקליפה ומוץ שעל החסד צריכים להסירה ע"י תשובה ולב נשבר וצום ומהפכים מוץ לצום ועי"ז נעשה ונתהפך מן צרה לרצה ומהפכים חשוכא לנהורא וגם הכתוב מרמז לזה בענין הצום דכתיב צום הרביעי וצום החמישי צום השביעי וצום העשירי וגו' ומספר כולם בגימ' שם הוי"ה ב"ה שהוא רחמים כי בוודאי החסד גנוז בתוכם רק שצדיקים צריכים להוציאם משם ולהפך מצום לקול קול יעקב כמספרם שוה צ"ו"ם ק"ו"ל שהגימ' של כל אחד ק"ל"ו וזשאה"כ השליך משמים ארץ תפארת כי ארץ הוא מלשון רצון כמאחז"ל למה נקראת שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה ר"ל הקב"ה השליך משמים רצונו של היפוך צירוף אתוון בשביל תפארת והפכו הצירוף אתוון מן בחי' דין לבחי' רחמים מן חשוכא לנהורא כנ"ל וזהו מרומז בפסוק אלה הדברים אשר דבר משה אל כ"ו פי' אלה הדברים גימ' ט"ל כדרז"ל מכאן לט"ל מלאכות המשכן ולענייננו נפרש ט"ל