בת עין ריא

צינור לקדושה כי ברכה לשון בריכה וזה נקרא יחוד ברכה וקדושה כי בחי' ענוה היא בחי' יוד ויוד הוא בחי' יחוד ואח"כ כשממשיך ברכה וקדושה נקרא יחוד ברכה קדושה אבל בלא היחוד הנ"ל נקרא ק"ב חרובין מחמת שהוא בלא יוד בחי' ענוה ויחוד עי"ז נקרא קב חרובין כמ"ש בזוה"ק כי מי שיש לו בחי' גסות כתיב אותו לא אוכל אין אני והוא יכולין לדור שהיא היפוך הבחי' יחוד הנ"ל והנה פינחס אפילו קודם שזכה שתעצר המגפה על ידו היה לו ג"כ בחי' ענוה ולכן כתיב וירא פינחס מלא ביוד פי' שהיה לו בחי' ענוה בחי' יוד קטנה שבאותיות ואח"כ ויקח רמח בידו היינו בחי' היחוד רמ"ח תיבות דק"ש וגם רמ"ח גימטר' אברהם מרמז ג"כ על בחי' ענוה שאמר ואנכי עפר ואפר ויבא אחר איש ישראל פי' שלא היה לו בחי' גסות בחי' קדומה רק בחי' אחר בחי' ענוה אל הקבה פי' שבא לבחי' יחוד ברכה קדושה ר"ת גימטר' הקב"ה ועי"ז זכה שנעצר המגפה על ידו ולכך וידקור את שניהם ואף אחר שזכה שתעשה ע"י פעולה גדולה כזו ולכאורה היה יכול לבא מזה לבחי' גסות אעפ"כ אדרבה בא לבחי' ענוה יתירה מקודם וזה פינחס בן אלעזר ביו"ד בחי' ענוה יתירה השיב את חמתי מעל ב"י ר"ל שהשיב מעליהם בחי' חימה גימטר' ג"ס מלהיות על ב"י בחי' גסות אעפ"י שנעשה ע"י פעולה גדולה היינו בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי אעפ"כ היה לו ענוה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום יה"ר שנזכה לזה אכי"ר

עוד נראה ליישב קושיית אוה"ח הנ"ל עפ"י הגמרא מפני מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו חטאת לה' אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח וזהו חטאת לה' וכבר הקשו המפורשים מהו הלשון הביאו עלי כפרה ועי"ש בדבריהם גם דברי הזוה"ק שאמר הביאו עלי כפרה בגין דיתבסם מה דעלוי כד"א שרפים עומדים ממעל לו עכ"ל וכפשוטו אין לו פי' כלל אכן אען ואומר גם אנכי מה שיש לרמז בזה ע"פ מוסר ונבאר מקודם הפ' פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון והנה זהו כלל גדול בעבודת השי"ת שצריך כל איש ישראל להאמין באמונה שלמה שהבוב"ה אחד יחיד ומיוחד בתכלית היחוד שאין כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלהינו היה הוה ויהיה מנהיג ובורא לכל הברואים ומשגיח עליהם בפרטי פרטות והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים וכשבא לבחי' אמונה זו אין לחפוץ ולהשתוקק לשום דבר בעולם רק יהיה כל חפצו ומגמתו והשתוקקותו למלאות רצון הבורא ית' ולא לחפוץ יותר מרצון הבורא ית"ש כי צריך להאמין אם היה רצון הבורא ית' לתת לו זה הדבר בוודאי היה נותן לו בלתי מניעה ואם אין בזה רצון הבורא למה ייגע א"ע להבל ולריק ללא יועיל וזה כוונת חז"ל שאמרו איזהו עשיר השמח בחלקו היינו ששמח ברצון הבורא ואינו חפץ יותר וכמאמר הזוה"ק ומשביע לכל חי רצון מיכלא דמסכני דאינון שבעין מרצון הבורא ית' ולא מגו מכלי ומשתי סגי עכ"ל וזהו כלל גדול שלא להשתוקק רק לרצון הבורא ית' ולא להתאות לשום תאוות עוה"ז יתירה כי זאת נודע שטבע הטוב להטיב וכמאחז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וזה הוא עיקר בריה"ע בגין דיתקרי רחום וכו' וצריך האדם לתלות העדר הדבר וחסרונו בעצמו של המקבל כמאמרם ז"ל הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי וכדאמרינן בתפלת ר"ה הטוב והמטיב לרעים ולטובים כי בוודאי טבע הטוב להטיב לכל כאשר היה כוונת בריה"ע רק כשבא ההשפעה אל המקבל היא נשתנה לפי ערך הכלים אשר הוכנו לקבל ההשפעה וזהו הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי וזהו העיקר שיהיה רצונו כרצון הבורא ית"ש ולא יחפוץ יותר מרצונו ח"ו ומי שח"ו משתוקק יותר מרצון הבורא ית' זאת הבחי' נקראת עלי כי הוא רוצה שיהיה כביכול ממעל לרצונו ית' וזהו שכתוב בעדת קרח בהצותם על ה' הנועדים על ה' כי רצון הבורא גזרה שלא יהיה בהם בחי' כהונה והם רצו שיהיה בהם בחי' כהונה וזהו על ה' ממעל לרצונו כביכול ולזה הירח בשעה שקטרגה על החמה ואמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ורצתה להרבות אורה שלא כרצונו ית"ש ומפני זה נתמעט אורה ולזה ציוה הקב"ה להביא שעיר לתקן הדבר הזה ולרמוז שאין לחפוץ יותר ממה שגזר השי"ת ולזה שעיר גימט' שרף לרמז כי ההשתוקקות יותר מרצון הבורא ב"ה אין ממש וקיום בדבר הזה כי כלה ונשרפה וזה מרומז בזוה"ק בגין דיתבסם מה דעלוי היינו שבזה השעיר