בת עין ר

שהוא כנגד אות א' משם אדנ"י ועל דגל מחנה אפרים שהוא דגל שלישי כנגד אות נו"ן מן שם אדנ"י פי שהנו"ן אות שלישי משם אדנ"י ע"י בחי' נ"א שהם שתי אותיות משם אדנ"י שהם מכוונים נגד ב' דגלים יהודה ואפרים יתגדל ויתנשא ויתקדש שם כח אדנ"י בחי' המשכת קבלת עומ"ש בשני דגלים האחרים ג"כ כמו ביהודה ואפרים ויתמלא השם ואז יהיה הוי"ה ארך אפים וגו' היינו שיהיה השראת חסד ורחמים ממקור החסד והרחמים כאמור למעל' לפי שאין מקור החסד שורה רק על מי שמקבל עליו מלכות שמים בשלימות יהי רצון שנזכה במהרה לקבלת עול מלכות שמים שלימה ע"י בחי' א"י אמן כן יהי רצון: פרשת קרח

ויקח קרח בן יצהר וגו' פירש"י לקח א"ע לצד אחד וכו' ד"א וכו' מה עשה כנס ר"נ ראשי סנהדראות והלבישן טליתות שכולן תכלת וכו' זו שכולה תכלת לא תפטור א"ע וכו'. ולהבין זה הנה כתיב והאלהים עשה שייראו מלפניו פי' שעיקר בריאת העולם היתה בשביל עבודת האדם שתהיה לה' ביראה אמיתית וכמאמר בראשית בשביל היראה שנקראת ראשית ואלמלא חטא האדם שגרם למסך ומבדיל בוודאי היתה בחי' יראה אמיתית בכל אדם בלי שום הכנה ויגיעה כלל אמנם כאשר גרם החטא נעשה מסך המבדיל, ומסתיר בחי' קדושה ויראה אמיתית מן האדם אמנם ה' ברוב רחמיו קדשנו במצותיו ונתן לנו תורתו הקדושה ומצותיו הקדושים להאיר לנו עינינו ולהכין לבבינו אל ה' שיוכל לשרות עלינו בחי' הקדושה ויראה אמיתית ע"י זיכוך רמ"ח אברים ושס"ה גידים שיזדככו ע"י תורה ומצות תחילה היינו רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהן בחי' אברין דמלכא כי בלא זאת א"א לבא לבחי' יראה הוא בחי' נר"נ ואם אמור יאמר האדם א"כ שכל כוונת הבוב"ה הוא רק לבא לבחי' יראה דווקא לכן אדבק א"ע רק במדת יראה לבד ולמה לי שאר תורה ומצות וע"ו אמר הכ' לא יחבול רחים רכב כי נפש הוא חובל ר"ל שמרמז על עצת היצה"ר זו שאמרנו שמצינו שבחי' יראה נקרא בחי' רוח כמאה"כ והריחו ביראת ה' ובחי' אהבה נקרא רכב כי הוא רוכב על בחי' יראה וזהו שרמז הכ' לא יחבול רחים ורכב רמז לב' בחי' אלו שלא יקח אותם בבחי' חבלה וגזילה בלי הכנה של תורה ומצות כי נפש הוא חובל ר"ל שהוא כמו שרוצה לגזול נפש רוחני ואין בידו ללוקחו רק ע"י לקיחת הגוף הגשמי כמו כן אי אפשר ליקח ב' בחי' אלו שהוא בחי' נר"נ לבחי' תורה ומצות בלי הכנה כנ"ל ע"י רמ"ח מ"ע והוא בחי' אברין וכו' ולזה רמזו רז"ל באמרם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי שבת מרמז לבחי' יראה כידוע ומי שטרח בעצמו לעשות כלי מוכן ומקודש קודם שבת ע"י תורה ומצות הוא יאכל בשבת ר"ל תשרה עליו בחי' יראה וזה שאה"כ ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויכל הוא לשון תכלית ר"ל תכלית כוונת הבוב"ה במלאכתו אשר עשה הוא בשביל בחי' ביום השביעי היינו להגיע לבחי' שבת בחי' יראה אמיתית כנ"ל וגם מרומז בפ' ימים יוצרו ולו אחד בהם פי' שתכלית כל הימים שנוצרו הוא רק בשביל אחד בהם והוא יום השבת בחי' יראה כנ"ל והתחלת הבחי' הוא בר"ח של מולד הלבנה המרמז לבחי' יראה כידוע וזה שתקנו אנשי כנה"ג בסדר התפלה אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך וגו' ור"ח להם קבעת וכו' פי' שעיקר יצירת העולם היתה בשביל יום השביעי ור"ח המרמזים לבחי' יראה וכ"ז מרומז בל"ב חוטין של ציצית ובהם חוט של תכלת שהל"ב חוטין מרמזין על בחי' התורה ותרי"ג מצותיה שהיא ל"ב ליבא דעלמא (וכתיב אני ה' חוקר לב ורחמנא ליבא בעי שלא תהיה בשעת עבודה הכוונה בלב רק מצד יראת עצמותו ית' יראה פנימיות יראה עילאה כי אית יראה ואית יראה יראה תתאה ויראה עילאה יראה תתאה נקרא בחי' אד"ני בחי' דלת ושער לבא ליראה עילאה ונקרא בחי' חית מלשון חיתה ופחד כי יראה תתאה היא בחי' יראה חיצונית מיסורים וכל צרה שלא תבא שהוא דבר בפ"ע אבל יראה עילאה היא מצד עצמותו ית' הוא בחי' חית אימא עילאה בחי' בינה דרגא תמינאה מתתא לעילא ולכן אמר דהמע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד היינו מצד יראת