בת עין יט

וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' פירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו:

והנה זה הקושיא ידוע והלא כשהפיל עצמו לכבשן האש לא נטל עצה משום אדם ועכשיו על המילה היה צריך ליטול עצה מן ממרא גם לתרץ קושית המפרשים על ותצחק שרה בקרבה וגו' והקפיד הקב"ה ואמר למה זה צחקה שרה וגו' ועל אברהם לא הקפיד שגם בו נאמר ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד והגם שכבר תירץ רש"י בזה ופירש ויצחק לשון מחוך ושמחה והאמין בזה. קשה למה אמר אח"כ לו ישמעאל יחיה לפניך שמשמע וכו' ולפי האמת נאמר באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ולמה ויצחק וגו' וגם הקב"ה לא הקפיד עליו גם לפרש קושיא על מה דאיתא על ויפול אברהם על פניו וגו' כי לא היה יכול להסתכל בשכינה מחמת שלא היה נמול עדיין וקשה הלא כמה פעמים נגלה אליו השכינה קודם לידת ישמעאל ולא נפל על פניו ולפרש כ"ו הנה ידוע שמחמת שגרם חטא אדם הראשון כעשה תערובו' הרע בטוב לכן זהו עיקר עבודתינו לאכפיא לסטרא אחרא ולהפך חשוכא לנהורא ולהגביר כח הקדושה על נפש הטבעית שהיא בחינת גבורה בחי' תערובות רע בטוב היינו להיות מופשט מגשמיות ולהיות מואם בהבלי עוה"ז בתענוגי הגוף תאוות הטבעי הגשמיות וזאת הייתה עבודת אבותינו להיות מואם בהבלי עוה"ז ולכן אברהם היה מופשט מגשמיות במסירת נפשו לה' בעשר נסיונות ויצחק בעקידה ויעקב בעסק התורה שעל ידי זה נזדככו מהטבעיות להיות תשוקתם ודביקותם לה' בלבד בגודל התלהבות בלי הפסק לה' והנה אברהם אחר שיצא מכבשן האש מאור כשדים היה מופשט לגמרי מבחי' טבעיות הגשמי ודבוק בבחי' קדושה בשלימות והיה יפול להסתכל בשכינה בלי נפילה על פניו מחמת שהיה למעלה מהטבע לכן כשהבטיחו ה' להוליד לזקוניו האמין בה' כי ידע בעצמו שהוא למעלה מן הטבע עד שנולד ישמעאל שהוא בחי' סטרא אחרא בחי' גבורות (פסולת הקדושה) כי כן היה רצון הבורא ב"ה ואז נתגבר קצת בחי' הגבורות בחי' אלקים והוליד את ישמעאל כשהיה בן שמונים שנה ושש שנים כמנין אלקים מרמז שמתגבר אז בחי' גבורות ונפל אברהם קצת ממדריגתו הראשונה והרגיש בעצמו בחי' הנפילה זו לכן כשנגלה אליו ה' והבטיחו על לידת יצחק נפל על פניו והפג לבו מלהאמין כי ידע בעצמו גודל שפלותו והתגברות הגבורות וס"א התגברות בחי' ישמעאל ולא היה למעלה מן הטבע לכן אי אפשר להוליד לזקוניו שהוא למעלה מן הטבע עד שיזדכך כבראשונה ווה אי אפשר להיות עוד כי אם ע"י מילה שהוא בחי' תשובה בחי' עלי' למעלה מן הטבע בחי' שם העצם בהו בשלימות כמרומז בפ' מ"י י"עלה ל"נו ה"שמימה ר"ת מיל"ה וס"ת שם העצם לרמז בפסוק על בחי' מילה בחי' עלי' ע"י בחי' תשובה וידע אברהם כל זה שאי אפשר לו עוד לעלות למעלה מן הטבע כבראשונה אלא ע"י מילה אף על פי שבראשונה לא היה צריך לבחי' מילה מחמת גודל הזדככות ע"י מסירת נפש אבל עכשיו אחר לידת ישמעאל היה צריך לבחי' מילה ואע"פ שלידת ישמעאל היה לטובה לאברהם כדאיתא בכתבים שיצא הפסולת תחילה ובלתי זה לא היה יכול להיות בחי' יצחק בשלימות הקדושה כדאיתא אעפ"כ כאשר נולד והיה בצוות' חדא עמו היה לו לתקלה קצת כאשר נאמר וירא אליו ה' אחרי הפרד לוט מעמו דווקא אעפ"י שלוט לא היה זרעו מכש"כ ישמעאל שהוא זרעו היה לו לתקלה עד שנמול ונכנס לבחי' קדושה וזה דומה למאמר חז"ל הבא על אשת איש והוליד ממנה בן אינו יכול לשוב עד שימות הממזר אבל כ"ז שהממזר קיים כו'. וגם ממרא בעל ברית אברהם ג"כ ידע שזה יהיה תקנתו ונתן לו עצה שימול עצמו רק שלא רצה למול עצמו בלתי ציווי הקב"ה והיה משתוקק שיצוה לו הבורא על המילה שיהיה מצווה ועושה וגם היה משתוקק שישמעאל ישוב בתשובה אל ה' שיגביר בחי' הקדושה על הסטרא אחרא ואז יהיה יכול לעלות מן הטבע ויהי' יכול להוליד לזקוניו לכן אחר לידת ישמעאל כשנגלה אליו ה' נפל על פניו כי לא היה יכול להסתכל מחמת נפילתו ממדריגתו הראשונה כנ"ל ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד פי' אם אינו למעלה מן הטבע היאך יכול להוליד לזקוניו אלא שבקש מהקב"ה ואמר לו ישמעאל יחי' לפניך ופי' רש"י יחיה ביראתך ר"ל שישוב בתשובה היינו אחר