בת עין קפא

ותבואתה ע"כ צריך לאכול פירותיה בכוונה שלימה לה' אזי על ידיהם יתקדשו גם אוכליהם אבל כשאינו אוכל אותם בכוונה שלימה לה' אזי ומתדבק בהם ח"ו בחי' גשמיות ולזה הבטיחנו השי"ת ואמר ונתנה הארץ יבולה ופירש"י מה שאתה מוביל לה היינו בחי' הקדושה ולא יתדבק בה ובפירותיה ובאוכליה שום סט"א ח"ו רק בחי' קדושה ועץ השדה יתן פריו פי' עץ השדה גימ' דעת היינו שיהיה אכילת פירותיה בדעת שלימה לה' ואמר הכתוב והשיג לכם דיש את בציר פי' עדה"כ ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ואמחז"ל בשני יצרך ביצ"ט וביצה"ר פי' שתעבוד את ה ביצה"ר כיצד כשיסית אותך היצה"ר לשום עבירה או שום מ"ז אשר לא לה' הוא או שום פני' של גסות ח"ו אזי תיכף יתן האדם אל לבו ויתבונן בזה איך שהוא רחוק מה' ועי"ז באים לו אלו המ"ז והרהורים רעים ובשביל זה יושבר לבו ויוכנע וישוב אל ה' וידבק מחשבותיו רק לה' ויהפך חשוכא לנהורא וזהו עיקר עבודה לה' שיהיה בשני יצריך ביצ"ט וביצר הרע שיהפך בחי' היצה"ר בחי' עסקים גשמיים להכניסם לקדושה להפך חשוכא לנהורא יהי רצון שנזכה לזה אכי"ר

או יאמר עזה"ד ונקדים תחלה מה ששמעתי על בעשרה מאמרות נברא העולם וכו להפרע מן הרשעים וכו' וקשה שלכאורה הוא כמו עלילה ח"ו והלא יותר טוב היה לברוא העולם במאמר אחד בכדי להפרע עבור מאמר אחד וכו' ותירץ עפ"י מאמר חז"ל אם יתגאה לבך אמור יתוש קדמך במע"ב ואם היה נברא העולם במאמר אחד לא הי' קדימה ליחוש ועי"ז שנברא בעשרה מאמרות הקדים היתוש כדי שיהיה עי"ז בחי' ענוה ושפלות אמנם אם יהי' האדם תמיד רק בבחי' שפלות לא יוכל לעבוד את ה' בשמחה ובאמת וצריכים מעט הגבהת הלב בדרכי ה' לכן צריך האדם שיהיה לו תחלה בחי' שפלות ואח"כ יגבה לבו מעט בעבודת ה' וזה שהקדימו חז"ל במתק לשונם לומר בתחלה להפרע מן הרשעים ואח"כ אמר ליתן שכר טוב לצדיקים פי' שהאדם יראה בעיניו בעצמו תחלה בחי' רשעים בחי' שפלות ואח"כ יהי' בעצמו בחי' ליתן שכר טוב לצדיקים בחי' הגבהת הלב וזהו מרומז בפ' ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל גשם מרמז לבחי' גשמיות בחי' שפלות כנ"ל היינו שבחי' גשם שלכם יהיה בעתם היינו בהתחלת העבודה והיא בחי' גשם שיורד מגבוה לנמוך מאוד ומשקה לכל העולם כולו וזה שכתב רש"י ז"ל בלילי שבתות הוא כענין שחורה אני ונאוה ועי"ז ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו היינו שתהי' העבודה בשלימות ותעשה פירות בכל העולמות שנזכה לוה כיה"ר

עוד יש לדקדק בפ' זו למה יעדה התורה שכר מצוה בהאי עלמא הלא אמרו חז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אך נ"ל עדה"מ דזה הכלל שא"א בשום אופן להשיג רוממות אל וגדולתו רק ע"י רוח נשברה היינו שיהיה לו לב נשבר באמת והכנעה לפני מלך גדול ונורא ומחמת בחי הכנעה יוכל לבא לבחי' תשובה באמת היינו לבחי' יראה ואהבת בחי' אבות וזהו כ"מ שאתה מוצא גדולתו וכו' שלכאור' קשה שבתחלה אמר כ"מ משמע שכלל הוא בכל התורה כולה ואח"כ אמר דבר זה כתוב בתורה וכו' משמע בדרך פרט רק בג' מקומות אלו אך נ"ל שזה הכוונה שהגמרא מפרש היכן הוא המקום שיכולים להשיג משם גדולת הבוב"ה ומפרש הגמרא שזה אי אתה מוצא רק ע"י בחי' ענוה וזהו כ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה פי' אם תראה אדם שמשיג גדולת הבורא ית שם אתה מוציא ענותנותו פי' מסתמא היה בזה האדם בתחלה בחי' הכנעה ושפלות באמת וזהו אם בחקתי תלכו שתלכו תמיד בבחי' תשובה כדי לבא למדת אברה"ם יצח"ק בגימ' תלכ"ו וע"י מה ע"י בחי' ענוה וגם אם בחוקותי המכונה בשם חוקה כך שמעתי מהמגיד זללה"ה וגם ואת מצותי תשמרו פי' בשעה שתשמרו את מצותי אעפ"כ ועשיתם אותם החוקות בחי' תשובה מחמת שיש לו רוח נשברה אז ונתתי גשמיכם בעתם פי' בחי' השגת גדולת הבוב"ה מכונה בשם גש"ם והרמז לזה שכתוב בפ' והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים וגו' ומפרש הת"י תלת מאה וארבעין ותלת שהוא ז"פ ז"פ ז' גימט' גש"ם ואור החמה הגנוז הוא גדולת הבוב"ה וזהו ונתתי גשמיכם בעתם פי' שאתן להם השגה בגדולת הבורא ית' בעת שתלכו בבחי' חוקות