בת עין קסט

וגו' פי' בחי' כלי הוא בחי' מצות נקרא אם ובחי' אור הקדושה השוכן במעשי המצוה נקרא בחי' אב בחי' משפיע ומזהיר הכתוב שכל איש אשר יקלל היינו שיקלקל בבחי' א"ב לבד היינו שיעשה המצוה בלתי כוונה הנ"ל ויפגום בבחי' אור הקדושה בחי' אב או איש אשר יקלקל בבחי' המעשה לבד שהוא בחי' א"ם היינו שמכוין במוחו לבדו ענין המצות להמשיך ע"ע בחי' קדושה אבל לא יעשה שום מעשה ולא יהיה בחי' כלי הוא אשר מקלקל בבחי' א"ם בחי' כלי ע"ז נאמר אביו ואמו קלל דמיו בו וגו' שהוא מקלקל בשניהם כי אין זה בלא זה כנ"ל וזה ג"כ מזהיר הכתוב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו' כי ידוע שגם במצרים היו להם מצות אלא שלא היו באותה כונה להמשיך ע"ע בזה קבלת הקדושה ועול מלכות שמים בשלימות כי אם היו בכוונה זו של קבלת עומ"ש מיד היו מעבירין מהם עול דרך ארץ והיו בבחי' קדושה בחי' גאולה אלא שהיו מעשה המצוה בחי' כלי בלתי אור הכוונה ולזה מזהירם הכתוב שלא יעשו כן רק תמיד לחבר בחי' מעשה עם בחי' אור הכונה להמשיך ע"ע בחי' קדושה ויהיו בחי' שלם והתחברות לשני הבחי' ובזה יזדככו גופם ויהיו קדושים לה' וזהו סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו פי' שבשעת עסקך בסור מרע ועשה טוב תבקש שלום בחי' התחברות (כי שלום הוא בחי' התחברות שני דברים) לחבר בחי'. כלי בחי' מעשה המצוה בחי' א"ם לבחי' הכוונה בכדי להמשיך ע"ע בחי' קדושה בחי' צדק מלכותא קדישא בחי' אב שיהיו שניהם ביחד והתחברות שלום ועי"ז יזדככו הגופים להיותם קדושים ומובדלים מתאוות הגופניות להיות דבוק בבחי' קדושה עליונה כיה"ר אמן: פרשת אמור

וידבר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגו'. הנה הרב הקדוש מבארדיטשוב זללה"ה פי' הכתוב ע"ד שפי' בעל אוה"ח שפיר' מלת אמור מלשון מעלה יעו"ש ר"ל שהקב"ה חשש שכשיאמר להם כי קדוש הוא לאלקיו שלא יהיה להם בחי' גסות ח"ו עי"ז לכן צוה השי"ת למשה אמור אל הכהנים ב"א ר"ל בחי' מעלה בחי' קדושה שבהם אינה מצד עצמם כ"א מצד אהרן אביהם שזיכה להם בחי' קדושה ולא מכחם ע"כ וגם אני אפרש בעז"ה עזה"ד בפשיטות יותר היינו מחמת חשש הנ"ל צוה הבוב"ה למשרע"ה שיזכרו בחי' בני אהרן תמיד היינו בחי' נדב ואביהוא שהיו באמת קדושים כמאמה"כ בקרובי אקדש כי היו בשלימות התקרבות לה' רק שמה' היתה זאת להתקיים בקרובי אקדש כידוע לכן תיכף כשבא להם שום בחי' קטנה אשר אינה בשלימות לכן נשרפו ע"כ כשיזכרו זאת שאר בני אהרן ויהיה נגד פניהם תמיד כ"ז אוי יזהרו וישמרו א"ע משום בחי' גסות ויהיו בבחי' ענוה באמת שהוא ראש לכל הבחי' הקדושות ונק' א' שהוא ראש לכל הבחי' עד שהתורה נתנה עי"ז למשה רבינו ע"ה בעבור שהיה בשלימות הענוה. שהתורה מעידה עליו והאיש משה ענו מאוד וגו', ואין השכינה שורה כ"א על נמוכי הרוח כמאמה"כ את מי אשכון את דכא וגו' ולא נתנה התורה לישראל רק בעבור בחי' ענוה כמאמה"כ לא מרובכם חשק ה' בכם ודרז"ל שאתם ממעיטין עצמכם לפני וזהו עיקר חשק ה' בחי' ענוה ומרומז בפ' בזאת יבא אהרן וגו' זאת גימט' חשק פי' בבחי' ענוה שהיא עיקר חשק ה' באותה בחי' יבוא אהרן אל הקודש אמנם ביותר צריכים זירוז לבחי' זו הגדולים שבישראל כי מי שהוא עדיין אינו בשלימות המדות זה בוודאי רואה את נגעיו ומדותיו המקולקלים ובמה יתגאה לכן זה א"צ זירוז כ"כ רק מי שהוא באמת סור מרע מחמת גודל יראה מה' ועושה טוב מגודל אהבתו לה' באמת כמו הכהנים שהיו בשלימות המדות עד שהקריבו קרבנות לה' לייחד עולמות עליונים ולהמשיך במעשיהם רב שפע וקדושה בעולמות התחתונים וא"כ במה ישפיל ויכניע לבבו כשהשיג גודל שלימות העבודה לה' וע"ז הזהיר הכתוב שאעפי"כ יהיה לו בחי' ענוה ולא יחזיק טובה לעצמו ח"ו כלל באשר שידע שהכל בא לו מה' במתנת חנם אעפ"י שאינו כדאי וזה מרומז בכ"ה אתוון דשמע ישראל ר"ל ה' אלקינו מרמז לבחי' יראה ואהבה שיש לאדם המה מן ה' אחד ר"ל שהשם אחד נתן לו מתנת חנם למי שיש לו ולא בא לו מכחו ועוצם ידו