בת עין קמב

שנאמר בו ושכנתי בתוכם ודחז"ל מלמד שהקב"ה השרה שכינתו בתוך כל או"א ובכח הזה נכנס תיכף בבע"ת ההוא רוח קדושה ונתהפך מדת הדין בחינת הבהמה הגשמי לבחי' אשה ריח ניחוח לה' בחי' מדת הרחמים כ"ז היה כשהיה בהמ"ק בנוי אבל אחר שגרמו עוונותינו ואין לנו לא מקדש ולא קרבן צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ע"י בחי' דע"ה שיש בהם היינו שהצדיק שיש בו דעה מתבונן תמיד בשכלו ודעתו בגדולת הבוב"ה איך שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומחיה ומהוה אותם מאין ליש בכל רגע ורגע בלי הפסק ועי"ז נתמלא אימה ובושה ופחד מפני גדולתו ית' וממילא מתחרט על כל מעשיו אשר עשה אשר לא לה' היו ומכ"ש אם עשה איזה חטא גדול מאד נשבר לבו בקרבו ומודה ועוזב דרכיו המקולקלים והולך בדרכי ה' בכל עניניו ומדקדק במעשיו בכל פרטי עניניו שיהיו בלתי לה' לבדו הן באכילתו שיאכל רק די סיפוקו להחיות נפשו ולחזק גופו לעבודת הבוב"ה וכן בכל אשר הוא עושה כגון מו"מ או שאר דברים בכולם הוא מכוון בלתי לה' ובזה הוא מהפך בחי' הגשמיים בחי' חושך לבחי' אור בחי' קדושה מדה"ד למדת הרחמים ובחי' זו נקרא דע"ת בחי' התחברות חו"ג התחברות בחי' דין בחי' גשמיים לבחי' רחמים בחי' קדושה כנ"ל והוא ממש כמו ענין הקרבן בבהמ"ק הנ"ל שהפך בחי' גשמי לבחי' קדושה כנ"ל ובחי' זו נקרא בכו"ר שנוטל פי שניים היינו שמחבר שני הבחי' הנ"ל ביחד בחי' חו"ג כנ"ל ולבחי' זו היתה עיקר כוונת בריה"ע כמאה"כ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וגו' פי' שעיקר הבריאה היתה בשביל ראשית דעת שיחבר בחי' שמי"ם ואר"ץ בחי' גשמי לבחי' רוחני בחי' קדושה כנ"ל ובחי' דע"ת זו הנקרא בכו"ר כנ"ל הוא בחי' שבת נייחא עילאה ומרומז בתיבת בכו"ר דע"ת עולה גימט' שב"ת גם שמי"ם ואר"ץ עם השורש שלהם שבהם נבראו היינו אותיות י"ה של שם העצם ב"ה גימ' שב"ת כי בחי' קדושה נברא באות יוד של השם ב"ה ובחי' גשמיות דברים המותרים נבראו באות ה' של השם ב"ה וזהו סמכוני באשישות וארז"ל חרי אישות איש ואשה ר"ל איש באות יוד ואשה באות ה' שצריך האדם לחבר אותם יחד בחי' יוד שהיא בחי' קדושה לבחי' ה' שהיא בחי' גשמיות ובחבורם יחדה היינו שמי"ם ואר"ץ י"ה עולה בחי' שב"ת שנכלל בו בחי' דע"ת בכו"ר ראשית כנ"ל ולזה המקדש אינו דוחה שבת כי מי שיש לו בחי' שבת בשלימות בהתכללות כל הבחי' הנ"ל אינו צריך לבחי' המקדש כנ"ל וכן מי שיש לו בחי' דע"ת בשלימות כנ"ל כאלו נבנה המקדש בימיו היינו שיש בו בחי' מקדש כנ"ל ע"י שמהפך חשוכא לנהורא כמו בקרבנות שבמקדש ממש כנ"ל וזהו שדרז"ל הג"ש מן בריה"ע היינו כי ויהי ביום השמ"יני מרמז לבחי' דעת שהוא שמינית במדות העליונות ממטה למעלה שהוא למעלה מבחי' שבעת ימי בראשית אחר שעלו בבחי' אח"ד בחי' אחדות וזהו ממש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (היינו שכל השבעת ימי בראשית עלו לבחי' אחד בחי' דעת) בחי' הפיכת חשוכא לנהורא מדת הדין למדת הרחמים בחי' גשמיות לבחי' קדושה ולכן או קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל וגו' אעפ"י שזקני ישראל לא היו רשאים להקריב קרבנות על המזבח ממש אבל מחמת הבחי' דע"ת שהיה להם בשלימות כנ"ל והי' ממש כמו הקרבת הקרבן על המזבח לכן גם הם היו כמו הכהנים. וזהו מאחז"ל באותו היום היתה השמחה לפני המקום כיום שנברא בו העולם היינו שהשמחה היתה שנשלם בו עיקר כוונת ורצון הבוב"ה בבריה"ע שהיו אז כל הבחי' הנ"ל בשלימות שבשבילם נבראו שמים וארץ כנ"ל וע"י בחי' שב"ת הנ"ל בהתכללות כל הבחי' הנ"ל שנתקרבו ישראל לבחי' קדושה ונעשו חלק ה' ממש נעשו חביבים לפני ה' כצאן החביבה על בעליה ומונה אותה תמיד כדאיתא בגמרא וזשאה"כ וספרתם לכם ממחרת השבת היינו שהכתוב מזהיר לישראל שיהיו נזהרים שיהיה להם בחי' מספר היינו שיהיו מנוין בבל פעם כצאן החביבה על בעליה וע"י מה יהיו חביבים ע"ז אמר הכתוב ממחרת השב"ת היינו ע"י שיהיה להם בחי' שב"ת בשלימות בהתכללות בחי' דע"ת וכל הבחי' הנ"ל בתשובה שלימה כנ"ל לכן אנו מתפללים תיכף אחר ספירת העומר ואומרי' לטהרנו מקליפו"תינו ומטומא"תינו היינו שיש ב' בחי' חטאים:

בחי' א'