בת עין קל

חסד כנ"ל

או י"ל עד"ז הנה אחז"ל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ויש לדקדק למה לא אמר ט"ל מלאכות גם יש לדקדק דהנה ידוע שהמוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב ולמה לא מנו חז"ל גם זו בכלל המלאכות ויהיה ארבעים מלאכות ונ"ל מחמת שיש חילוק באותה המלאכה היינו שהמושיט חייב והזורק פטור שכן הלוים היו מושיטין הקרשים מעגלה לעגלה ולא זורקין ולכן לא נמנה אותה המלאכה בכלל אותן אבות מלאכות וזהו שדקדקו חז"ל בלשונם אבות מלאכות ארבעים חסר אחת פי' שלפי האמת הן ארבעים רק שחסר א' ר"ל שמלאכה אחת היא חסרה ואינה שלימה כי יש חילוק שהמושיט חייב והזורק פטור וזה שאה"כ אשר פקד עפ"י משה פי' פקד הוא מלשון ולא נפקד ממנו איש לשון חסרון והכי פירושו אשר פקד עפ"י משה עבודת הלוים ר"ל שנחסרו עבודת הלוים ממנין ארבעים עפ"י משה שציוה להושיט הקרשים ולא לזרוק ובעבור זה לא נמנו ארבעים מלאכות בשלימות

ובצלאל בן אורי וגו' ודרז"ל בצל אל שאפילו מה שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו וכו' שמשה ציוה לעשות תחילה כלים ואח"כ משכן אמר לו בצלאל כלים שאעשה היכן אכניסם אלא כן מנהג העולם לעשות תחילה בית ואח"כ משים כלים בתוכו אמר לו משה וודאי בצל אל היית שבוודאי כך צוה לי הקב"ה וכן עשה המשכן תחילה ואח"כ כלים ע"כ וכן נאמר בהבאת המשכן וכליו למשה נאמר חתחילה את האוהל ואת כל כליו קרסיו וכו' בריחיו ועמודיו ואדניו ואת מכסה האוהל ואח"כ את ארון העדות את השלחן וגו' את המנורה וגו' ואת מזבח הזהב וגו' ע"כ כלים הפנימים ואת האוהל ואח"כ הביאו לו את מזבח הנחושת ואת כל כליו את הכיור ואת כנו ואח"כ את קלעי החצר וקשה לפי זה שיפה הסכימה דעתו של בצלאל לעשות תחילה היקוף סביב ואח"כ להכניס כלים בתוכו וא"כ גם אצל כלים החיצונים היה לעשות כן לעשות תחילה קלעי החצר שהוא היקוף מבחוץ ואח"כ להכניס בתוכו הכלים את מזבח הנחושת ואת הכיור וגו' כמו במשכן והוא עשה להיפוך הכניס תחילה מזבח הנחושת ואח"כ את קלעי החצר ולתרץ זה נקדים תחילה הנה רז"ל רמו קראי אהדדי כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ הקדים שמים לארץ וכתוב אחד אומר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וגו' הקדים ארץ לשמים ולהבין כ"ז הנה עיקר עבודת האדם הוא להיות מרכבה לשכינה שיהיה גופו מוכן לקבל שכינתו ית' ולמד אותנו דהע"ה ואמר מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע סור מרע וגו' עיני ה' אל צדיקים וגו' שתחילת הכל צריך האדם לתקן את גופו וכל אבריו שלא יהיה בהם שום פגם ותחילת הכל צריך לשמור את פיו ולשונו שלא יפגום אותם ולשמור א"ע מלדבר בהם שום דיבור אשר לא לה' המה כגון דברים בטלים וכדומה הגם שאין בהם צד איסור מכל מקום אין בהם צד עבודה לה' ולסור מכל רע היינו מכל דבר שיש בו צד אסור ואח"כ יעשה טוב לקדש עצמו ואבריו במצות הש"י ובזה יהיה גופו וכל אבריו מוכנים כלי קודש שיכלו לקבל בתוכם. שכינתו ית' להיות עיני ה' אל צדיקים אבל אם לא יתקן א"ע תחילה האיך יכניס בהם אור ה' הקדוש וזהו שהקשה בצלאל כלים שאעשה ר"ל בחי' מצות ואור ה' ושכינתיה ית' בחי' אורות קדושים עליונים בחי' ארון ומנורה כידוע היכן אכניסם אם לא יהיה בתחילה הגוף והאברים מתוקנים בקדושה ובטהרה ובזה הסכימה דעתו אלא שלפי זה קשה מה דאיתא בזוהר לדוד מזמור שבא אליו רוחא קדישא קודם שפתח המזמור מזמור לדוד שבא אליו רוחא קדישא אחר שפתח המזמור ע"כ ומזה נראה שאפשר שיבא האור הקדוש עד שלא הכין את עצמו בבחי' כלי ולמה תמה בצלאל ואמר כלים שאעשה היכן אכניסם אך הענין הוא כי מי שיש לו בחי' הכנעה ושפלות באמת ומבין בדעתו האיך אפילו מה שיש בו קצת טובה דעה וחכמה או שאר טובה וגדולה הכל הוא מאת הבורא ית' רק במתנת חנם וחסד השי"ת כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה כשראה בעצמו קצת טובה וגדולה אמר קטונתי מכל החסדים שהבין שהכל הוא רק מצד חסדי השי"ת שהוא בעצמו היה מאוד שפל בעיניו ע"כ בודאי הכל הוא רק מצד חסדי ה' עליו וגם דהמע"ה היה בזה הבחי' בחי' הכנעה ושפלות לכן מזאת הבחי' עצמה נעשה כלי מוכן