בת עין קכט

מרמז על הטבע שרוצה בטבעו בטובה כטבע העולם כנ"ל ועתה מפני חטאינו גלינו מארצנו שהוא בחי' ב' ונתרחקנו מעל אדמתנו לשון אדם שהיא בחי' א' כנ"ל פי' שב' הבחי' הן בגלות אפילו בחי' הב' אינה בשלימו' להיות סו"מ וע"ט במדו"מ כראוי עכ"פ מחמת בחי' הב' וכ"ז הוא מחמת הצרות כאשר כתב בסידור האר"י ז"ל ע"פ זכור ה' מה היה לנו מבחי' א' שהוא מכונה בשם מ"ה כנ"ל היה לנו פי' נתהפך לצרוף לנו שהוא בחי' ב' גימט' אלהים כנ"ל וזהו הביטה וראה את חרפתנו לשון רבים שב' הבחי' הנ"ל הם שלא כהוגן וב' בחי' אלו מרומז בר"ת אלה פקודי המשכן גימ' אלהים משכן העדות ר"ת מה וזהו פירש"י המשכן משכן שני פעמים רמז שב' הבחי' הנ"ל נתמשכן בשביל עונותיהם של ישראל רק ע"י בחי' ענוה יכול לבא לב' בחי' הנ"ל שהוא בחי' בנין המשכן שתבת ענוה גימט' מה אלקים וזה היה עבודת הלוים שנושאים המשכן כדי להקים אותו שהוא בנין המשכן לרמז לבא לב' בחי' הנ"ל וזהו אשר פקד מלשון פקוד פקדתי עפ"י משה הוא בחי' ענוה כמאה"כ והאיש משה עניו מאוד היינו ב' הבחי' שמרומזים בתבת אלה פקודי המשכן משכן העדות נפקדו באדם ע"י בקי' משה וגו' עבודת הלוים שביד איתמר מרמז על ב' בחי' הנ"ל פי' ע"י בחי' ענוה נפקדו ונגאלו הב' בחי' הנ"ל שמרומזים רק בעבודת איתמר מבחי' גלות כנ"ל שביד אלעזר לא היה רק הכלים וביד איתמר היו קרשי המשכן הפנימי ויריעות האוהל שהוא מרמז על ב' בחי' הנ"ל וכאשר נזכה להקים את ב' בחי' הנ"ל שהוא בחי' המשכן אז ובא לציון גואל אמן כי"ר

או יש לפרש זה עדה"מ. הנה ידוע מאחז"ל רצה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ר"ל שתשרה שכינתו בהם וכמאה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ודרז"ל בתוך כל או"א ועיקר משכן השכינה הוא רק על מי שיש לו בחי' ענוה כמאה"כ את מי אשכון את דכא וגו' ואמר הכתוב דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת רמז שלמה הממע"ה שבחי' הארץ היינו מי שמשים עצמו כארץ ועפר בגודל הכנעה וענוה בחי' זו לעולם עומדת כך פירש רש"י ז"ל היינו שהוא קיום העולם שבשבילה נברא העולם שעל ידה תהיה משכן לה' בתחתונים וזהו עיקר הקרבן לה' מן הבהמה שיהיה האדם חשוב אצל עצמו כבהמה בגודל הכנעה ושפלות ויגביר א"ע על בחי' גסות הרוח ויזבח יצרו הרע של בחי' גסות הרוח ע"י בחי' בהמה שיש לו ובזה מקרב עצמו לה' ע"י שזובח בחי' מדת הדין כדאיתא בזוה"ק על פ' זבחי אלהים וגו' שזובח בחי' אלהים בחי' מדת הדין היינו כי כשיש להאדם גסות הרוח מגביר על עצמו בחי' מדת הדין שמדקדקין עמו מאוד אבל כשמתבונן האדם בפחיתת ערכו ולבו נשבר בקרבו בגודל הכנעה בזה מגביר מדה"ר על מדה"ד וממשיך בחי' רב חסד ע"י שמתבונן שכל ההשפעה טובה וחיים שיש לו היא רק מה' שמשפיע לו ברוב חסדו אעפ"י שאינו כדאי ובחי' זו הוא קיום העולם כי לכך נברא העולם ולזה רמזו רז"ל באמרם בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שתף עמו מדת הרחמים כו' היינו שעיקר קיום העול' כשמשתתפין מדת הרחמים להגביר על מדת הדין בבחי' זבחי אלהים וגו' כנ"ל בחי' קרבן לה' בבחי' משכן השכינה כנ"ל היינו שע"י בחי' קרבן הנ"ל נעשה משכן לשכינה בתוך ישראל ולכן היה במשכן מעשה חש"ב לרמז לבחי' תשובה הנ"ל שמגיע לבחי' בינה בחי' חש"ב ר"ת ח"משים ש"ערי ב"ינה וכמאה"כ וכל יתדות החצר נחש"ת היינו שכל תוקף המשכן היה מבחי' נחש"ת היינו אות נ' מרמז לבחי' נ' שערי בינה כנ"ל בחי' תשובה עלאה ואותיות ח"ש"ת מרמז לבחי' ח"משים ש"ערי ת"בונה כנ"ל: וזהו מרומז בפסוק א"ל"ה פ"קוד"י ה"משכ"ן ר"ת גימ' אלה"ים ס"ת גימ' אדנ"י היינו שמה שהיו בתחלה בחי' אלה"ים ובחי' אדנ"י בחי' דינא דמלכותא בחי' מדת הדין נעשה ע"י בחי' תשובה בחי' הכנעה הנ"ל ונעשה בחי' מ"שכ"ן ה"עדו"ת ר"ת גימט' מ"ה ס"ת גימ' ת"ן שהוא עשר פעמים מ"ה לרמז לבחי' מ"ה מדת הרחמים כנ"ל גם ר"ת וס"ת של א"ל"ה פ"קוד"י ה"משכ"ן גימ' מקו"ה שמטהר את הטמאים היינו שבחי' מי"ם בחי' ענוה שיורד מגבוה לנמוך בחי' זו מטהר את הטמאים כנ"ל וממשיך בחי' רב