בת עין קכד

ובחי' ענוה נקרא צרי בחי' צורה בחי' רפואה לשון הצרי אין בגלעד כי העיקר הוא בחי' ענוה כמ"ש כי אתם המעט שאתם ממעטים עצמכם לפני ולכך חשקתי בכם בימי מתן תורה וזהו וייצר ה' אלקים עפר מן האדמה פי' וייצר הוא בחי' צורה ורפואה אימתי עפר מן האדמה פי' כשנדמה בעיניו שהוא רק עפר ואפר ואח"כ ויהי האדם לנפש חיה וזהו הרופא לשבורי ל"ב ר"ת גימטר' ס"ה שהוא ה"מעט מע' והוא בחי' ענוה ואז הוא בחי' רפואה וזהו הרופא וכו' והכלל העבודה הוא בחי' ענוה ושפלות היינו אפילו הוא חכם ואדם גדול בחכמה ובתבונה ובדעת אעפ"כ יהיה נראה בעיניו כאלו הוא בבחי' ראשית והתחלה לכסוף ולהשתוקק מתי יגיע לבחי' חכמה ביתר שאת מתי ישיג אותה ובוודאי יעזור לו הש"י לבא למדרגה יותר גדולה אבל אם הוא גדול בחכמה ואינו בבחי' ענוה ושפלות גורם שחכמתו מסתלקת ממנו כמאחז"ל אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וזהו ואמלא אותו רוח אלקים בגימט' צר"י הוא בחי' צורה ורפואה ואימתי כשיהיה בבחי' שפלות וענוה באמת וזהו ואמלא אותו בבחי' צרי בחכמה בתבונה ובדעת פי' ע"י בחי' רוח אלקים גימט' צרי שהוא בחי' ענוה כנ"ל ואמלא אותו בכדי שבחי' חכמה בינה דעת יהיה קיים אצלו שאם אין לו בחי' ענוה ושפלות באמת אין קיום לחב"ד אדרבה ח"ו מסתלקת ממנו וכו' וזהו ולחשוב מחשבות שתמיד יחשוב ויכסוף וישתוקק מתי יגיע לבחי' הנ"ל כאילו עדיין לא הגיע כלל לשום מדרגה כנ"ל ויהיה סיפוק בידו לעשות בזהב ובכסף פי' בחי' יראה ואהבה ובנחושת אפי' בשעה שעוסק בצרכי גשמיים שהוא בחי' נחש יהיה כוונתו ומחשבתו דבוקה לה' וכ"ז הוא ע"י בחי' ענוה באמת שנזכה לוה אכי"ר: דרוש לפרשת שקלים מפרשת ויקהל (מה שאמר הרב ז"ל בפ' שקלים כשחל להיות בשבוע זו

) אלה הדברים וגו' לעשות אתם: ויש לדקדק הלא כאן הזהיר הש"י את ב"י על שמירת השבת שלא לעשות שום מלאכה וכמאחז"ל אלה הדברים מכאן אזהרה על ט"ל מלאכות שלא יעשה אותם בשבת וא"כ איך שייך כאן לומר לשון לעשות אותם לשון עשיה אדרבה הוה ליה למימר שלא לעשות אותם ויש לתרץ ע"ד המוסר דהנה כתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ואמחז"ל שלא נברא העולם אלא בשביל לצות לוה כי עיקר בריאת השמים והארץ לא היתה רק בשביל היראה כמאמר בראשית בשביל היראה שנקראת ראשית ע"כ צריך כל האדם להשתדל תמיד להשיג מדת היראה יראה עילאה יראת בושת להתבונן תמיד איך שמלא כה"כ ומחיה את כולם בכל עת ורגע כמ"ש אם יסתר איש וגו' ולקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וגו' ויתבונן תמיד בגדולתו ית' ולירא מפניו ומזה יזכה למדת אהבה מאת הבורא ית' שכשיהיה לו מדת יראה אזי יתן לו הקב"ה מדת אהבה לאהוב אותו ית' מתנת חנם ויהיה נקרא תמיד בשני המדות אהוי"ר כמאה"כ תמים תהיה עם ה' אלקיך שהשני השמות האלו מרמזים לשני המדות היינו שם הוי' מרמז לבחי' האהבה ושם אלקיך מרמז לבחי' היראה פי' אימתי תהיה תמים כשתהיה מדת האהבה שהוא בחי' שם הוי"ה עם מדת יראה שהיא בחי' שם אלקים וזהו שאחז"ל אדם הראשון דו פרצופין נברא פי' שאדם הראשון נברא בשביל שני בחי' בשביל בחי' אות ד' המרמז לבחי' יראה שמתיירא מפני גדולת הבוב"ה שהוא בעצמו דל ועני שאין לו מגרמי' כלום ומתבושש ומתיירא ממנו כמאמר דהמע"ה דלותי ולי יהושיע ר"ל ע"י בחי' יראה שאני בעיני בחי' ד"ל ע"כ ולי יהושיע יהושיעני הש"י ליתן לי מתנת חנם בחי' אהבה ואות ואו של דו פרצופים מרמז לבחי' אהבה והתחברות פי' שאדם הראשון נברא באותן שני בחי' ר"ל שזכה להם לבחי' יראה ואהבה בשלימות ומשרע"ה זכה לאותן בחי' בשלימות עוד יותר ונעשה מן ד"ו י"פ ד"ו כי כל דבר שבקדושה לא פחות מעשרה ונעשה מן ד' מ"ם ומן וא"ו נעשה סמ"ך וזשאה"כ ויתן על פניו מסוה היינו ע"י בחי' מ"ם סמ"ך שהוא בחי' ד"ו כי ד' פעמים יו"ד הוא מ"ם וא"ו פעמים יו"ד הוא סמ"ך שמרומז בהם יראה ואהבה