בת עין קכג

בדלות מעשים ובבחי' עי"ן רואה ועי"ז תפול עליו אימתה ופחד יראה אמיתיות לפניו ית' וזהו בחי' דעת בחי' ד"ע את אלהי אביך ועבדהו שיהיה לו בחי' דעת בחי' ד"ע רבתי המרומזים בל"ט אתוון דיחודא דשמע ישראל ולזה רמזו רז"ל במתק לשונם כל הקורא ק"ש שחרית וערבית כאילו קיים מצות לא ימיש כנ"ל היינו כשיש לאדם בחי' יחודא דשמע ישראל בשני בחי' הנ"ל היינו בחי' ערבית בחי' חשכות שמרמז לבחי' ד' רבתי בחי' דל"ת מעשיו בחי' הכנעה כנ"ל וגם יש לו בחי' יחודא בבחי' עי"ן רבתי שמבין בחי' עין רואה כנ"ל ואיש כזה בוודאי מקיים לא ימיש ע"י בחי' הכנעה ויראה שיש לו בחי' דעת הנ"ל וזה מרומז ג"כ בבחי' תפילין שמניחין בימי החול תפילין של יד על יד כהה היינו שנכנע בעיניו וכהה ע"י התבוננו בבחי' דל"ת רבתא הנ"ל ומניח תפילין על ראשו מרמז לבחי' עין רואה מלמעלה על ראשו של אדם כנ"ל ועי"ז נמשך עליו בשבת קדושה עליונה בחי' דע"ת ואין צריך אז לבחי' תפילין וכשיש לאדם בחי' דע"ת הנ"ל נעשה לאדם בחי' מקיף בחי' מ"ם סתומה בחי' רשות היחיד לשמרו מהחיצונים וזה מרומז בפסוק ויקהל משה את כל עד"ת בני ישראל היינו עד"ת אותיות דע"ת לרמז לבחי' דע"ת הנ"ל בחי' ד' רבתא ובחי' עי"ן רבתי כי כשעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וכשחטאו ונסתלקו מהם בחי' דעת כמאה"כ ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב בחי' ע"ד ונצטרכו אח"כ שנית להזדכך מזוהמתן להגיע לבחי' יראה והיו צריכים לבחי' דעת הנ"ל והמשיך משה רבינו ע"ה בחי' דעת הנ"ל על כל בני ישראל וזשאה"כ אח"כ אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם מרמז שע"י בחי' ל"ט מספר ה' אחד בחי' אתוון דיחודא דשמע ישראל בבחי' ד"ע רבתי הנ"ל יעשה בחי' אותם או"ת מ' סתומה בחי' היקף כנ"ל יה"ר שנזכה לזה אכיה"ר

ששת ימים תעשה מלאכה וגו' לא חבערו אש בכל מושבותיכם וגו'. לפרש ע"ד המוסר כתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור וגו' שעיקר כונת בריה"ע ותכלית כל הנבראים הוא בשביל היראה ולבחי' זו חוקר ה' תמיד אם הוא בשלימות כמאה"כ אני ה' חוקר לב ובוחן כליות פי' שבחי' היראה יען שבשבילה נתקיימו כל הנבראים והוא חיות של כל הנבראים שאלמלא היראה לא נבראו כל הנבראים ולא נתקיימו כידוע לכן נקראת בחי' יראה בבחי' לב וזהו אני ה' חוקר ל"ב היינו שחוקר אם יש בחי' לב בשלימות ובוחן כליות מלשון כלתה נפשי לה' היינו אם יש בחי' אהבה וכליון הנפש לה' ועל בחי' זה הוא עיקר בחי' השראת השכינה בחי' בנין ביהמ"ק כשיש בחי' יראה בלב ישראל אז שורה בתוכם השכינה והוא בחי' בנין המקדש כמאה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מלמד שהשכינה היתה שורה בתוך כל כל אחד מישראל היינו שזהו גופא בחי' בנין המקדש שיהיה בחי' יראה בלב מישראל ותשרה בהם השכינה וכשנסתלק מהם ח"ו בחי' יראה מישראל נסתלק ח"ו השכינה ובנין המקדש וזהו בחי' האפו"ד שהיה על לב אהרן תמיד לרמז שע"י גודל היראה ובחי' השראת הקדושה שהיה בלב אהרן היה בחי' אפו"ד בחי' פדו"ת וזהו עיקר עבודתנו לטהר לבנו שיהיה בחי' לב בחי' יראה בטהרה שיהיה זך בלתי לה' לבדו ולוה אנו מתפללים וטהר לבנו לעבדך באמת שיהיה הלב דבוק בבחי' אמ"ת אות מ"ם כי מ"ם הוא בחי' יראה שהיא מקפת את האדם כנזכר בפ' הקודמת וזהו מרומז בפסוק ויקהל משה גימ' מלכו"ת בח' יראה אשר צוה ה' לעשות אות"ם או"ת מ"ם היינו שצוה ה' לעשות בחי' אות מ"ם בחי' יראה בשלימות ומרומז בפסוק ל"א ת"בערו א"ש ב"כל מ"ושבותיכם ר"ת אותיות ל"ב אמ"ת שיהיה הלב דבוק בבחי' אמת כנ"ל יה"ר שנזכה לזה אכיה"ר

ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת לחשב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת. ולכאורה שני התיבות אלו רוח אלהים המה מיותרים ואינם שייכות לכאן ונ"ל ע"ד העבודה דהנה עיקר עבדות השם הוא בבחי' הכנעה וענוה וקדושה כמ"ש כי לא יראני האדם וחי האד"ם ק"י בגימטר' ג"ס הוא גסות הרוח כי כשיש לאדם ח"ו גסות הרוח ח"ו לא תוכל לראות את פני כי אין אני והוא יכולין וכו' וזהו כי לא יראני האדם אימתי וחי כשהוא מדביק עם מספר ח"י הוא גסות כנ"ל