בת עין קי

אותיות לבחי' אח"ד כנ"ל גימט' ג"י כשמאמין באמונה שלימה שהכל עולה לשורש אחד ה' אחד יחיד ומיוחד ושהוא מחייה את כולם בכל עת ורגע בלי הפסק כלל ועי"ז ממילא יש לו בחי' גי בחי' מקום נמוך בחי' ענוה שנעשה נמוך ושפל ואז שורה עליו בחי' משה בחי' דעת התחברות המדות בחי' ג' אבות חג"ת היינו אהוי"ר באמת בלתי לה' לבדו ועי"ז ממשיך עליו אור ה' מחמשים שערי קדושה ואור תורה וזהו מרומז בפ' לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים וגו' ואחז"ל שאתם ממעטים עצמכם לפני פי' שע"י שיש לכם בחי' מעט בחי' ענוה אתם ממשיכים עליכם בחי' חש"ק ר"ת של חמשים שערי קדושה גם ר"ת של ח"ולם ש"בא ק"מץ מרמז לבחי' ג' אבות חול"ם תפארת שב"א גבורה קמ"ץ חסד היינו אהבה ויראה ואמת היינו שע"י בחי' ענוה ובחי' ג' אבות כנ"ל ממשיך על עצמו אור של חמשים שערי קדושה כנ"ל ואור תורה וזה היה בחי' המשכן שהיה בחי' צרוף אותיות כנ"ל שנעלו כל הפרטים לבחי' אחד ולכן השרה בתוכו בחי' ארון בחי' אור נ' ר"ל אור נ' שערי קדושה ובתוכו היה מונח אור תורה שנמשך ע"י בחי' חשק ח"ולם ש"בא ק"מץ גימט' תורה וז"ש בזוה"ק לא אדכר שמא דמשה בפרשתא דא וכו' לפי שאמר ואם אין מחני נא וכו' ולכאורה אינו מובן שיהיה נענש ח"ו על שמסר נפשו על ישראל שהיא בחי' יקרה וגדולה מאוד ולפי דבריו יפורש בעז"ה עזה"ד שמשה מרמז על בחי' דעת שכולל כל נשמות ישראל ותמיד היה מצרף האותיות שבישראל אמנם עדיין היה בבחי' שם משה ר"ל אעפ"י שהיה בחי' כללות וצירוף האותיות בבחי' אחדות אבל מ"מ היה עדיין בבחי' שם מחמת שלא היה עדיין בבחי' ביטול לכן נקרא בבחי' שם בחי' אותיות אבל כאשר מסר נפשו על ישראל והעלה את צירוף האותיות של כל ישראל עד בחי' פה עליון לבחי' נ' שערי קדושה עד שנכללו ונתבטלו במקורם במציאותם בבחי' נשיקה בחי' נש"ק עד שלא ניכר שום בחי' אותיות מחמת ביטול במציאות במקורם כנ"ל לכן לא אדכר שמא דמשה בפרשתא דא כי לא ניכר שום בחי' אותיות אפילו בבחי' התכללות בחי' משה רק בחי' ביטול וזהו וימת שם משה וגו' כתוב שם בשין ימנית כי שין ימנית מרמזת על בחי' ג' אבות דקדושה בחי' אהבה ויראה ואמת בלתי לה' בחי' חשק ח"ולם ש"בא ק"מץ בחי' ח"משים ש"ערי ק"דושה שעלה משה לשם בבחי' מס"נ על ישראל כנ"ל אבל אצל עמלק כתב אשר שם לו בדרך בעלותו בשין שמאלית שמרמזת על בחי' ג' המדות בבחי' שמאל בחי' סט"א וזשאה"כ ומזהיר ואמר ולא יזח החושן מעל האפוד וגו' פי' מעל הוא לשון מעלה מרמז על בחי' אותיות הקדושים שהקדושה הוא בחי' מעלה על בחי' הס"א הנקראים עמ"ל בחי' עמלק וזשה"כ כל עמל אדם לפיהו ר"ל שיעלה האדם בחי' עמל בחי' אותיות שאינם בבחי' קדושה יעלה לבחי' קדושה בחי' פיהו פה העליון והנה בחושן היו נחקקים האותיות היינו כל אות בפני עצמו בחי' התחלקות וזהו מרומז בפ' ולא יזח החושן מעל האפוד ר"ל שחושן היה בו אותיות נחלקים ומזהיר הכתוב שיהיו בבחי' מעל בחי' קדושה ולא יזח מעל האפוד גימ' פה עלין שיוכללו במקורם כנ"ל וזה מרומז בפסוק ואתה תצוה וגו' פי' ואת"ה גימט' בי"ת תצו"ה גימט' ראש ר"ל שיתעלה בחי' אותיות שנקראים בחי' בי"ת בחי' בתים בצרופה כדאיתא בס"י והם בבחי' התחלקות בחי' בי"ת בחי' שנים שיתעלו לבחי' תצו"ה בחי' רא"ש למקורם מקור החיים כנ"ל לבחי' א"ת "בני י"שראל ר"ת אב"י גימטר' אח"ד שיתעלו לה' אחד בבחי' ביטול במציאות במקורם כנ"ל שנזכה לזה אמן כן יהי רצון

זכור את אשר עשה לך עמלק. לכאורה הוא שינוי בין הכתובים שבזכירה זו כתיב מקודם הנעשה בו היינו עשה לך ואח"כ העושה ובזכירות מרים כתב מקודם העושה היינו זכור את אשר עשה ה' אלהיך ואח"כ הנעשה בו היינו למרים. ונוכל לומר עד"ז דהנה איתא בגמרא שבחי' עמלק בא ע"י חילול שבת כמו שדרשו שסמך הכתוב יצאו מן העם ללקוט לפרשת ויבא עמלק מרמז שהיה ע"י חילול שבת ועיקר חילול שבת שהיה בכאן היה בבחי' מחשבה שחשבו על פרנסת חול שלצורך שבת היה נגמר מאתמול ועל שבת דרז"ל ויכל אלהים ביום השביעי כאלו כל מלאכתך עשוי ולא חסר כלל וזה הוא בחי' עשירות שיש לו כל ולא חסר ממנו מאומה