עצי חיים על התורה צא

דייקא ועוד הקשו הא עכ"פ בעת ההוא קודם קבלת התורה לא הי' להם זכות זה וא"כ באיזה זכות נגאלו אז, ונראה עפי"ד ז' זלה"ה ביש"מ פ' במדבר ליישב קושי' האוה"ע דאי' בע"א (ד' ב') דיאמרו אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית, דהנה קשה על אמרם ז"ל (שבת פ"ח) כפה עליהם הר כגיגית הא קיי"ל אונסא כמאן דלא עביד אך ידוע מה שכתוב הרמב"ם ספ"ב מה' גירושין בהא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני בטעם הדבר דאחר שמסירין המונע עושה הטבע את שלו ה"נ טבע הישראל לשמוע למצות קונו אילולי המונע הוא השאור שבעיסה עיי"ש. ולפי"ז לא קשה קושי' האוה"ע דדוקא בישראל מהני כפי' לאשר כי הם זרע קודש מחצבתם ועיקרן ושרשן טוב ואז בהסיר המניעה קבלו ברצון אבל בעכו"ם לא מהני כפי' דאונס שלהם לא הוי כרצון עכ"ד ז"ל. והנה מצינו שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו וכו' והשיב לו השי"ת הללו מתוך טירוף הדעת ועפי' הדברים האלה נבין דמשה רבינו ע"ה אמר באיזה זכות יעשה להם נס כקו' השר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו ואמר לו הקב"ה בהוציאך אם העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר דייקא היינו שיקבלו ישראל התורה ע"י כפי' של ההר במה שכפה עליהם ההר כגיגית וקשה הא אונסא כמאן דלא עביד וע"כ הטעם דבישראל מהני כפי' לאשר הטבע שלהם ושרשן טוב ויצא לנו מזה דכל המכשול מישראל היא מתוך טירוף הדעת וא"כ מוכח כמו דישראל קבלו התורה על ידי כפי' ה"נ לא קשה הללו והללו ואם כן שפיר זכו ישראל שיעשה להם נס. וזהו תורת המסורה ושמתי פדות בין עמי ובין עמך היינו דבישראל כפה עליהם ההר כגיגית ומהני כפי' משא"כ באוה"ע לא כפה ואמר דע"י כן זכו ישראל שיעשה להם נס ושיגאלו ממצרים משום שעשו מתוך טירוף הדעת וזהו פדות שלח לעמו שנגאלו ממצרים משום שעשו מתוך טירוף הדעת וכן צוה להם בריתו שנתן להם התורה ע"י כפי' ואמר והרבה עמו פדות דדוקא בישראל ריבה בהם הכ' דמהני כפי' לאשר כי שרשן טוב אבל לא כן בעכו"ם לא מהני הכפי' ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך לכן ישראל ניצולו מיד מצרים ונסתר טענת מה נשתנו אלו מאלו. ב א בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'. ודקדקו דהול"ל לך אל פרעה, ב) אמרו אני ל"ל והי' די באמרו כי הכבדתי, ג) וידעתם כי אני ה' הי"ל כי לה' הארץ או כי אין כה' כמ"ש לעיל, דהא עד השתא ג"כ כתב ויאמן העם. ונראה עפימ"ש המפורשים בהגדה אני ולא מלאך הכוונה לפי שארץ מצרים מקום טומאה יותר מכל העולם והי' מפחד אם הי' שולח לשם מלאך הי' יכול לאתפגם לכן אני ולא מלאך עכ"ד. ובזה נראה לומר כשירד יעקב אבינו למצרים ירא לנפשו שלא יפגם שמה את נפשו הוא ובניו מטומאת וזוהמת המקום ע"כ הבטיחו הקב"ה אנכי ולא מלאך גם עלה שהוא בעצמו ישמרהו ולא ע"י מלאך כיון שהמלאך עצמו צריך שמירה מעולה שלא יתפגם במצרים וכן במשה כשאמר לו הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה השיב משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל אפי' מלאכי רומה משרתי אש לוהט הם בסכנה שלא יתפגמו במצרים ומכש"כ אדם קרוץ מחומר האיך יכנס במקום סכנה במקום שאין מלאכים ממש יכולים לעמוד שם ואמר לו הקב"ה כי אהיה עמך כיון שהקב"ה עמך ישמרך מכל רע שלא יזיקוך מאויר טומאת ארץ מצרים. וזש"ה בא אל פרעה שגם אני הולך עמך כי אני הכבדתי את לבו וגו' ר"ל דכל האותות והמופתים אני בעצמי עשיתם ולא ע"י מלאך כי מלאך אין לו לכנוס במצרים כנ"ל, ומזה וידעתם כי אני ה' ולא ע"י מלאך הוצאתי את צבאותי ממצרים כיון שהקב"ה הלך עמו למצרים ולא הניח אפילו מלאך לכנוס שמה. בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'. והקשו המפו' דנתינת טעם הזה משולל הבנה דהא אדרבה א"כ למה ילך. ונראה דהנה כתב בלקוטי