עצי חיים על התורה פה

ונאמן להפרע מרשעים כי זהו ענין אחד דהשכר יהי' גדול כ"כ ע"י מעשה צדיקים שנולד שנאה להמעיקים את ישראל ולהפרע מן הרשעים כי האהבה לישראל גדולה כ"כ כנ"ל. עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וגו', ופירש רש"י הרהרת על מדותי לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ אמרתי לו העלהו לעולה ולא הרהר אחר מדותי לפיכך עתה תראה העשוי לפרעה ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ, וקשה מה שייכות ענין נסיון דעקידה לכאן וגם מה זה עונש מדה כנגד מדה דבשביל שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה לא יבא לארץ ישראל, ועוד קשה הא מקרא מלא דבר הכתוב שעל חטא מי מריבה לכן לא הביא משה את בני ישראל לארץ ישראל, ונראה עפי"מ דאיתא במס' סוטה (ד' י"ג) חכם לב. יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק בעצמות יוסף וכ' במהרש"א שם על מה שתאר אותו בשם חכם דלכאו' אינו ענין לכאן רק תואר צדיק או חסיד ומפרש דשפיר דבר חכמה היא שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה עכ"ד, וכתב ביש'מ פ' ואתחנן דאם מחשב השכר של המצוה ובשביל זה החזיק א"כ הרי הוא ע"מ לקבל פרס ודבר זה הוא אסור וא"כ האיך חשב משה השכר של המצוה כנגד הפסידה ואם נימא דבאמת לא הי' צריך משה להחשבון א"כ הדק"ל מה"ת יתואר בשם חכם ולא יתואר בשם צדיק, ותי' כיון דהתעסקות עצמות יוסף אין מוטל החוב עליו לעסוק לבדו רק על כללית ישראל ולא על יחיד בפני עצמו לכך שפיר עביד ע"מ לק"פ דבכה"ג שרי ולכך חשב זה החשבון וחכם יתקרי. וכתב עוד שם ביש"מ לפ' דברי הגמ' (סוטה י"ד) שאמר לו הקב"ה למשה בשעה שבקש ממנו לכנוס לארץ וכי לאכול מפרי' אתה צריך אלא לקיים המצות התליות בה הריני מעלה עליך כאלו קיימת אותן ואתן לך שכר בעבורן עכדה"ג, וקשה ג"כ כנ"ל וכי משה עשה ח"ו ע"מ לקבל פרס שהשיב לו הקב"ה שאתן לך שכר ולהנ"ל י"ל דאף בכה"ג דמביא עצמו לידי חיוב שרי על מנת לקבל פרס מ"מ לפי מדרגת משה היא פגומה קצת ואף שחז"ל הוריני לעשות זה החשבון הפסד מצוה נגד שכרה היינו לנו להכניע את החומר לא כן לגבי משה ופגימה זו היתה סיבה שלא בא לא"י עד"ש וסביביו נשערה מאוד ועל שלא קיים אז באהבה גמורה כפי מדרגתו רק שחשב חשבון זה לכך נמדד לו עכשיו כמדתו כאלו הי' רוצה לכנוס לארץ ע"מ לק"פ אף שלא הי' כוונתו עכשיו כן עכ"ד ז"ל עיי"ש באורך. ועוד נקדים מ"ש ביש"מ פ' וירא בענין העקידה דהנה עיקר הנסיון היא שמחת הלב דהמעשה מוכרח מצד מצות הבורא ב"ה והנה מבואר בעיקרים דבמה שאין השכל מסכים השמחה וחשקות הלב היא בקושי מאוד וכמעט אין לו מבוא, וע"כ צריך בתחלה בשעה שמכין עצמו להעשי' של מצוה לחשוב בקבלת השכר ברב טוב הצפון כמה רב וכמה גדול ועי"ז בא לידי שמחה וע"י השמחה בא להתלהבות הדביקו' באש ה' וא"כ לפי"ז הקרבת אדם את בנו יחידו ודאי אין השכל מסכים ומחשבת השכר לא יועיל שם דמשום הרוחת השכר לא יסכים שום אדם לשחוט בנו יחידו בידיו ומכש"כ בן חכם כיצחק א"כ ודאי דאין השמחה בזה אלא מגודל אהבתו הבוער כאש תמיד לא תכבה וא"כ לפי"ז עיקר הנסיון של השמחה היא בבחינת ה מ צ ו ה שאין השכל מסכים בה עכ"ד עיי"ש. ובזה יתבארו הכתובים הנ"ל למה הרעת וגו' למה זה שלחתני ר"ל דהרע למשה מאוד שבגרמתו בא צער גדול לישראל אף שקיים בזה שליחות מהקב"ה ומצוה קעביד עכ"ז טוב הי' לו יותר אם הקב"ה לא הי' שולח אותו ואינו חפץ בשכר מצוה ולא יועילנו שום הון ושכר בשביל צערו מה שע"י גרמתו הרע לעם הזה וע"כ הי' קובל על אשר שלחו ה' ואמר לו הקב"ה הנך רואה שאברהם לא הרהר אחר מדותי ולא הי' משגיח בשום שכר והשמחה שלו הי' לקיים מצות השי"ת אף בדבר שאין השכל מסכים וקשה מאוד לשמחה וזה עיקר הנסיון לשמחה גם במצוה שאין השכל מסכים וא"כ אף שמצד השכל היטב חרה למשה על צערן של ישראל ועבור שכר באמת לא הי' כדאי לעשות המצוה כי צערן של ישראל הוא יותר