עצי חיים על התורה עט

הבאים ר"ת וסו"ת ''מילה", את יעקב איש סו''ת ''שבת'', וצ"ב. ונראה עפימ"ש בס' בני יששכר לפרש הפסוק בישעי' והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות וגו' דהנה אנחנו לא נדע איזה זכות מן המצות אשר יהיה בידינו לראות בפורעניות הרשעים הצוררים הנה גילה השי"ת ע"י הנביא הנאמן אשר אלו הג' מצות חדש שבת מילה יספיקו לזכות את ישראל שיזכו ע"י לראות בפורעניות הרשעים והוא הנאמר לישעי' והי' מדי חדש בחדשו (הרי לך מצות חדש), ומדי שבת בשבתו (הרי לך מצות שבת), יבא כל בשר (זהו מצות מילה) אבר שאין בו עצם רק כל בשר הנה בזה יבא להשתחות לפני עכ"ד עיי"ש. ובזה נראה לומר מדוע מצוה ראשונה שנצטוו ישראל הי' מצות קידוש החדש דייקא, ולהנ"ל י"ל דבזמן שהגיע עת שיגאלו ישראל ממצרים והי' ערום וערי' בלי מצות ומע"ט אך בזאת ששמרו בנ"י את השבת גם במצרים כנודע מאחז"ל שמשה רבינו ע"ה בחר להם יום מנוחה את יום השבת, וגט כי שמרו בריתו של א"א להמול להם כל זכר כמוש"ה ביהושע כי מלים הי' כל העם היוצאים וגו' בשכר זאת הי' די להם להגאל אותם ממצרים ורק כיון שלזה עוד צריך להם זכות של מצות חדש לכן בעבור זה צוה ה' אותנו תיכף עוד בהיותם בארץ מצרים מצוה דהחדש הזה לכם ראש חדשים כדי שיצטרפו אלו הג' מצות כולם כאחד לזכות אותם לדורות עולם. וע"ז יל"פ דברי המדרש הבה נתחכמה רצו לבטל את השבת ורש"י פי' נתחכם למושיען של ישראל וי"ל שנתחכמו למושיעם של ישראל היינו כיון שמשה תקן להם לישראל לשמור את השבת אשר בזכות זה נגאלו כי הוא אחד מהג' דברים שעמדה לאבותינו לזכות לגאולה וע"כ נתחכמו לבטל עצת משה רבע"ה ורצו לבטל אה השבת. ודברי רש"י והמדרש אחד הוא. והנה יעקב ובניו כשירדו למצרים בזה תמכו יתידותם שלא ישתקעו שם אף כי הבינו וראו בניהם אשר יקומו אחריהם לא יהי' ראויים לגאולה בזכות עצמם אך בזה אשר ישמרו את השבת וגם את ברית מילה ינצרו הי' בטחונם חזק ואמיץ אשר ה' ירחם עליהם לגאולה ולפליטה גדולה ולכן שם רומז ישראל הבאים ר"ת וסו"ת מילה, את יעקב איש סו"ת שבת ר"ל בזה טובים אלו השנים עד שיבא מצוה השלישי שיהי' מצוים קודם הגאולה ובאלו יהי' כדאי להגאל. הבאים מצרימה דקדקו המפורשים דהול"ל אשר יצאו מארץ כנען, גם מ"ש בזוה"ק הבאים אינון רתיכין ומשריין עילאין דנחתי עם יעקב והיכן רמיזא בהפסוק. ואפשר לומר עפי"מ דאיתא במס' שבת (דף ל"א) דר"י סובר סותר ע"מ לבנות שלא במקומו פטור ופריך ממשכן דהוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו ומשני כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ולכאורה הוא משולל הבנה ופי' בס' ערבי נחל פ' שלח עפי"ד הזוה"ק והאר"י ז"ל שהקשו הלא ידוע איסור קדשים בחוץ לביהמ"ק ואיך הקריבו ישראל קרבנותיהם בעת ההוא במדבר ותי' כמו דמצינו ביעקב שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו כמו כן בישראל בעת צאתם ממצרים בכ"מ שהי' חנייתם הי' שם קדושת א"י וגם בנסעם נסע עמהם א"י וכל הקדושה עכ"ד, וא"כ דון מינה כשאמר הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה אשר בנסעו ובחנייתו במצרים יעלה אתו והרי הוא כאלו הי' בא"י כיון שהי' עפ"י ד' ולא ירד למצרים. וזש"ה הבאים מצרימה ולא כתיב אשר יצאו מארץ כנען כיון דגם כשבאו למצרים לא יצא מא"י משום דגם בנסעם נסע א''י עמהם. וז"ש בזוה"ק אינון רתיכין ומשריין עילאין דנחתי עם יעקב היינו הקדושה שבא"י שהי' עמו באה עם יעקב כיון דכתיב הבאים ולא כתיב יצאו דמשמע דנסע עם א"י וכל הקדושה והבן. ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, י"ל דהנה לעיל בפ' מקץ כתיב ביוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, ופי' בספה"ק שיוסף בצדקו הי' המשפיע שפע ופרנסה לכל העולם והנה אמרו בפ"ק דתענית פרנסה בשביל רבים שנ' הנני ממטיר לכם וגו' ופריך והרי מן בזכות משה ומשני שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי ע"ש, ולפי"ז י"ל דה"נ ביוסף שהי' בכחו להשפיע פרנסה