עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › עצי חיים על התורה

עצי חיים על התורה עד

Atzei Chaim (torah) 74 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text

Open in the reader →

והנה עיקר האדם היא הנשמה וא"כ אם עושה רצון קונו אינו חסר מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיינו ה' רועי בזמן אשר לא אחסר שאינני חסר בעצמותי ומזה מבואר דבזמן שאדם עושה רצון קונו אינו צריך לזכות רק הוא בטבע הבריאה וכמו שהוא הק"ו מחי' ועוף וא"כ זכות אבות נשאר לו להיותר טוב ועפי"ז יבואר והי' עקב תשמעון וגו' ושמר וגו' אשר נשבע לאבותיך וגו' עכ"ד ובגמ' סופ"ק דקידושין אמרי' יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, וזש"ה א' הרועה אותי מעודי והטעם לזה כמבואר ששמרתי עצמי מכל רע ולא הרעותי את מעשי ופרנסתי באה אלי מטבע הבריאה. וז"ש המלאך הגואל אותי מכל רע ומפרש בזוה"ק פ' זו המלאך הגואל אותי דא שכינתא דאזיל עמי' דבר נש תדיר ור"ל דא שכינתא דאזיל עמי' דבר נש להצילו מיד יצה"ר וע"כ רועה אותי מעודי עד היום הזה כמו שהוא בטבע הבריאה ומטובו לזון את בריותיו וע"כ ויקרא בהם שמי לזה התפלל יעאע"ה שישאר זכותו לבני בניו לדורותיו אחריו כיון שזכותו לא נצרכה לגופא ונשאר להבנים הבאים מכחו אחריו. א"י עפימ"ש ביש"מ פ' מקץ לפרש הפ' הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם דהנה משמע מהגמ' יומא (ד' ס"ט) דיצרא דעבירה והסט"א הם כפיר וארי' והפוגמים באוב"ק ר"ל מושכין ניצוצות קדושות מנשמתו לתוך הטומאה והנבראים מהניצוצות צועקים לפני הזן ומפרנס ית"ש שיטול מאביהם אשר בראם הפרנסה הנקבצת לו וליתן להם די מחסורם כי מי בקש זאת מידו שיבראם וזהו פירש הפסוק הכפירים היינו אלו הנבראים שלא בקדושה ונקראים כפירים כי המה משורש הסט"א והחיות שלהם שואגים לטרף שיתן להם פרנסתם ולבקש מאל אכלם של אותם בני אדם שבראם עיי"ש. וז"ש הא' הרועה אותי מעודי עד היום הזה ר"ל כי טרפו וחקו נתן לו ולא למקום אחר כידוע ביעקב שלא גרם רעה לעצמו מעודו ולא ראה וכו' מימיו וע"כ אמר מעודי עד היום הזה המלאך הגואל אותי מכל רע כי חטא המשחית בארץ ז"ל נקרא רע כדכתיב ויהי ער רע בעיני ה' ור"ל הקב"ה שמרו מכל דבר שנקרא רע וזה שברך יעקב את אפרים ומנשה ו י ק ר א ב ה ם שמי כי יעקב מדתו אמת שלא שיקר בחותמו של הקב"ה זה שאמרו בישראל על שגדרו עצמם מן העריות במצרים שלא שינוי שמם ר"ל שם וחותם אשר בבשרם והבן. ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם וגו' ואמרו רז"ל ביקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי אמרו שמע ישראל וגו' מיד ענה אותי הזקן ואמר בשכמל"ו. הנה לכאורה יפלא איך אמר ואגידה כיון שלא הגיד והלא כתיב תתן אמת ליעקב, ועי' ביש"מ פ' מקץ, ונראה לי לומר באופן אחר קצת עפימ"ש המדרש ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני א"ל משה מה לי לעשות א"ל ואתה הרם את מטך באותה שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד. ועי' ביש''מ שם שפי' דהנה כל מעשיו ית' בעצמו ראוי הי' להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחיות היא פחיתות לו ח''ו אם יהי' ע"י עצמו וצריך להיות ע"י שליח וכאן הי' בקיעת י"ס רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו ולכך הוצרך להיות ע''י שליח וגם ע"י מטה דוקא דהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודברו המה דבר ד' בעצמו כעי' מ"ש המפורשים בטעם שהכה משה את הסלע עפימ"ש חז"ל (ב"מ פ"ו) מפני שאמר אברהם אבינו יקח נא מעט מים ע"י שליח שלם הקב"ה לבניו ע"י שליח ואם הי' משה מדבר אל הסלע הי' הענין נעשה ע"י הקב"ה בעצמו כי השכינה מדברת מתוך גרונו של משה אך מה שנענש היינו מפני שכעס ואמר שמעו נא המורים וכל הכועס שכינה מסתלקת ממנו א"כ שוב הי' לו לדבר והבן עכ"ד. וז"ש המדרש מה תצעק אלי דייקא ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני שאקרענו הלא זה לא יתכן כי אז יהי' נצחי וא"ל משה מה לי לעשות כלומר הלא גם דיבורי הוא דבורך כי שכינה מדברת