עצי חיים על התורה סג

לצד עצמו יוכל לצאת י"ח ויוצדק לפי רוב מעשיו עכ"ז יש לחוש לחורבן עולם שאפשר יכריע בחטא זה כל העולם לקו חוב ועוד וחטאתי לא' ירצה שגם לעצמו יש לחוש כי כבר חטא ויש לדאוג גם לנפשו שלא להכריע עצמו לכף חוב חלילה והבן. מ ק ץ ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וגו' במדרש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך וגו' ניתוסף לו שתי שנים, ותמהו המפורשים מה חטא בזה וכי אין רשאי לאדם להשתדל בדרך הטבע ובדרכי אנושי והלא אמרו יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה. והנ"ל עפי"ד הבל"ע מאמר עת צאת (דרוש כ"ד) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממנו איכה אוכל להורישם לא תירא מהם וגו' הכוונה אם תאמר בלבבך אשר כפי הטבע הם רבים וחזקים ממך ואין באפשרות להורישם במנהג העולם אז אני מבטיחך שלא תהא לך שום מורא מהם אבל אם תדע ותחשוב בלבך שאתה בעצמך תוכל להורישם בבטחך על ריבוי אוכלסין שלך והמה מועטים אז יש לך באמת לירא מהם עכ"ד מדבריו למדנו שכאשר כפי הטבע הוא דבר הנמנע להנצל ועת צרה היא ליעקב אז אדרבה אם בטח בד' ממנה יושע אבל אם במחשבתו איזה צד ואופן שיוכל להציל עצמו עפ"י הטבע אזי באמת יש לו לירא יותר. ועפ"י הדברים האלה יש לפרש מ"ש בהודאה לחנוכה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם כו' מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ורשעים ביד צדיקים. והדקדק מבואר מה הוא הרבותא שעמדו על נפשם והקב"ה הצילם מידם אף שהיו רשעים וטמאים הלא יכול להיות שהצדיקים בטבע הם עצמם היו גבורי כח יותר מהם, גם צ"ל מה שמסדר שבחי דמרא גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים הלא אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט וגבור לא ינצל ברב כח, ועפ"י האמור יובן אמרו ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם ר"ל לפי שהי' צר להם עפ"י הטבע וידעו שקצרה ידם לנצח וזרועם לא יושיע למו ע"כ הושיע להם ד' וע"ז אמר מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים היינו מפני שהם היו הגבורים והרבים וע"כ בשם קדשו בטחו כי עפ"י הטבע לא הי' במציאות להנצל וע"כ עזר להם השי"ת ויצילם מכף אויב. ובזה יש לפרש הפ' בפ' בהר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי לכם וגו' עי' שם בס' נועם אלימלך שהק' למה נכתב בתורה הקושי' הול"ל כ"א וצויתי את ברכתי ממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל. ולהנ"ל י"ל דהכי פירושו וכי תאמרו מה נאכל בשנה וגו' ר"ל כפי הטבע לא יהי' מה לאכול כיון שלא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו שלש שנים רצופים וע"כ וצויתי את ברכתי דאדרבה אם אין בדרך הטבע מה לאכול אז יצוה ד' חסדו להשפיע מטובו ברב חסד ורחמים. וז"ש ויהי מקץ שנתים ימים היינו לאחר שעברו שנתים ימים ויוסף התיאש עצמו ממה שהבטיחו שר המשקים לזכרו לפני פרעה מלך מצרים ואז לא שם לבו ובטחונו רק בד' וע"כ ופרעה חלם נצמח לו קרן ישועה בחלום פרעה וכאמור. וז"ש אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו זה יוסף וע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני ר"ל שעלה בדעתו שיוכל להושע בדרך הטבע ע"כ ניתוסף לו ב' שנים כדי שיתייאש עצמו ממנו עד שישים על ד' מבטחו ואז ופרעה חלם ר"ל השי"ת עזר לו והבן. א"י על המדרש הנ"ל עפימ"ש הרמב"ם ז"ל עה"פ וישב הים לאיתנו שאחז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע בפני ישראל דהשי"ת אחר בריאת עולם לא רצה שיהי' שינוי טבע ולכך התנה עם הים בשעת הבריאה שיקרע הים ולא הוי שינוי טבע, ובזה פי' בבש"א פ' תזריע הא דאי' במדרש שבעה דברים קדמו לעולם ואחד מהם התורה דתורה אמרה דברים שהם שלא כדרך הטבע כמו