עצי חיים על התורה מה

(ר"ה דף ט"ז) אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברך לכם תבואה שבשדות הביאו לפני ב' הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה עיי"ש נשמע מזה דהמצות הם פועלים להתברך על ידם לעושיהם וזה שאמרו ג"כ בגמ' (ברכות דף ל"ה) אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה כו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, הכוונה שמקריבין עומר בפסח עי"ז נתברך התבואה שבשדות ומלאכתן נעשית מאליהן בתוספת ברכה ומרובה. וז"ש המדרש מטל השמים זה ציון ומשמני הארץ אלו הקרבנו' ר"ל כיון דישראל השוכנים בציון ואין לך מצוה גדולה מזו כיון ששם שכינת עוזו ומשכן כבודו ית"ש ומתענגים שם מזיו השכינה וגם מקריבין לפניו זבחי רצון אלו קרבנות ע"כ יתברכו בציון בטל השמים ובזכות הקרבנות יתברכו במשמני הארץ ורוב דגן וכו' וא"כ כוונת הכתוב בברכות אלו מעניני עוה"ז ובאים בזכות המצות כדאיתא בגמ' הנ"ל שבזכות עומר בפסח נתברך תבואה שבשדות. א"י לפ' הגמ' הנ"ל גם מה שפירש"י והוא ג"כ מדברי המד"ר ויתן לך האלקים יתן ויחזור ויתן וצ"ב למה לא יתן הכל בפעם אחד הלא הקב"ה כל יכול, ונראה עפימ"ש א''ז זצ"ל ביש"מ פ' בשלח לפרש הפ' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, ופירש"י שלא ילקטו היום לצורך מחר, וקשה הי' ראוי לומר ולקטו בכל יום ופי' שם דהנה יעקב ועשו חלקו עוה"ז ועוה"ב והנה מה שלוקח יעקב מעוה"ז כדי שיוכל לעבוד הש"י דאם אין קמח אין תורה וכן לעשות מצוה ליתן צדקה וכדומה וגם אם יש לו עשירות לרוב הרי הוא נסיון העושר ואם עומד בנסיון הרי הוא הדרך להגיע לעוה"ב ודאי שלא ינוכה שכרו לעוה"ב, והנה דרשו חז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. וז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ושמא תאמר כי הוא ברעה ח"ו שיטלו חלקם בעוה"ז כנ"ל לזה הבטיח הקב"ה ולקטו דבר יום ביומו ולא שלמחר היום ומפרש הטעם למען אנסני הילך וגו' כי בזה גופא יש תורה ומצות וכיון שצורך התורה היא אין לנכות וראוי לקבל שכר העוה"ב אף אם יטול בעוה"ז עכ"ד הקדושים בקיצור. ובזה יתורץ דברי רש"י יתן ויחזור ויתן היינו יתן לך בעוה"ז ועכ"ז שכרך לא ינוכה לעוה"ב ויחזיר ויתן היינו לעוה"ב, מטל השמים זה ציון, ומשמני הארץ אלו הקרבנות ר"ל כיון דכל אלו הברכות גם מה שהם מעניני עוה"ז הם גופו תורה ומצות וצורך גבוה הוא והיינו מטל השמים זה ציון ומשמני הארץ מביאים קרבנות ומרוב דגן מקיימין מצות ביכורים וכו' וע"כ יתן לך בעוה"ז ויחזור ויתן לעוה"ב בלי שום נכיון עבור מה שלקח בעוה"ז. א"י על המדרש ופירש''י הנ"ל עפי"ד הר"ם אלשיך עה"פ א' יחננו ויברכנו וגו' כלומר אם א' שהוא מדה"ד יסכים עם מדה"ר ויחננו ויברכנו אז יאיר פניו אתנו וגם סלה כי הוא יעשה נצחיות. ואא"ז זלה"ה בייט"ל פ' מטות עה"פ נקום נקמת ב"י הוסיף על דבריו שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את הש"י היפך טבע העולם והוא כאשר ישאל דבר מאת האלקים לא יתכוין להנאת עצמו כ"א למען יתקדש שמו יתברך וזה שגמר אומר כי אין כוונתו כ"א לדעת בארץ דרכך, וז"ש ברוך הוא אלקינו דייקא אשר טוב גמלנו וכו' אז אלה וכאלה יוסיף עמנו וגם נצחיות כי אין כוונתי למעני כ"א להגדיל שמו הגדול עכ"ד (ועי' מ"ש בדרוש לר"ה). ועפי"ז יתורץ דהנה יל"ד במה שאמר הכתוב ויתן לך האלקים דהול"ל ה' דהוא מדה"ר אך דיצחק רצה לברך את בנו לא את עצמו בלבד כי ברכה נצחיות לו ולזרעו אחריו ע"כ ברכו אשר מדה"ד שהוא אלקים יסכים לברכה אשר ברכו אביו כדי שיהי' ברכה נצחיות, וזה שכתב רש"י ויתן ויחזור ויתן והיינו כיון שהוא מדה"ד הברכה אין לה סוף והנה לפי' הנ"ל בייט"ל דלזה שמדה"ד יסכים להברכה צריך לעבוד להשי"ת באופן זה כאשר ישאל מאת ה' לא יתכוין להנאת עצמו כ"א למען שבזה יתקדש שמו ית' וע"כ אמר במדרש מטל השמים זה ציון ומשמני הארץ אלו הקרבנות וכו' היינו