עצי חיים על התורה שנב

דעשה דוחה ל"ת ובעלמא מהני התשובה שלימה לפניו ית"ש ולכן לא יתערב קרבנו של קין בשל הבל. זכור את אשר עשה לך עמלק ובגמ' מגילה דף אי' זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור בפה, ויל"ד מנ"ל דזכור בפה ואי משום שנאמר אח"כ לא תשכח הרי מצינו כמה מצות שהוא בעשה ול"ת כמו שבת דאמרינן בגמ' שהוא בעשה ול"ת, ועוד כהנה וגם האיך שייך אזהרה על דבר שאינו תלוי ברשותו ובכוחו וכעין זה הקשה באבן עזרא על הא דלא תחמוד. וי"ל עפ"ד הגמ' עירובין דף נ"ד ע"א תלמיד א' הי' לו לר' אליעזר שהי' שונה בלחש לאחר ג' שנים שכח תלמודו עוד שם שיננא פתח פומיך וכו' תני כי היכי דתתקיים ביך ומבואר מזה דאם שונה בלחש במהרה שוכח ואם פתח פיו מתקיים בידו וי"ל דה"נ דהזהירנו התורה שלא נשכח מלמחות את זכר עמלק וא"כ בע"כ הוא שלא יזכור בפה רק בלב ממילא הוא שוכח אבל אם גם בפה זכור יזכור בזה היא מתקיים בידו שלא ישכח וא"כ מיושב מה שהקשיתי האיך הוזהרנו שלא נשכח הא היא דבר שבא לאונסו ולהנ"ל י"ל דלכן צונו ית"ש דנזכור בפה דאם יזכור בפה יתקיים בידו שלא ישכח וגם לא קשה מנ"ל דזכור משמע בפה וי"ל דממילא משמע כיון דהוזהרנו שלא נשכח שהוא דבר שאינו ביד האדם וע"כ כוונת הכתוב שצריך לזכור בפה כדי שלא נשכח מלב. ת ב א וירשתה וישבתה בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' יתבאר עפ"ד הגמ' גיטין דף מ"ח א''ר יוסף אי לאו דא"ר יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דא"ר אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל, והקשו בתוס' שם ואנו דקי"ל כר"ל דלאו כקנין הגוף וקיי"ל דבדאו' אין ברירה האיך משכחת דמייתי ביכורים ותי' התוס' בתי' השני דדוקא ר"י אית לי' דמחזירין זל"ז ביובל אבל שאר אמוראים סברי אע"ג דלקוחות הן אין מחזירין זל"ז ביובל דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ירושה ומתנה לא ע"ש ומבואר דהא דיורשין מביאין ביכורים אע"ג דאין ברירה משום דיורשין אין מחזירין זל"ז ביובל והיינו שאמר הכתוב וירשתה וישבתה בה ר"ל דבירושה אין מחזירין זל''ל אלא וישבת בה לעולם דדוקא מכר הוא דאמר רחמנ' דליהדר ולכן אמר הכתוב ולקחת מראשית וגו' ר"ל דשפיר משכחת דמייתי ביכורים כיון דאין מחזירין בירושה זל"ז א"כ הוא קנין הגוף ולא קנין פירות. עוד י"ל דהנה לכאורה קשה אמאי לא אמר רג יוסף האיך משכחת דיבנה אדם בית או יטע כרם אלא חד בר חד עד יהושע בן נון לפי דברי הירושלמי גיטין פ"ד ה"ט הקונה שדה ביובל א''ר אילא קנה קרקע א"ל ר' אבא בר ממל א"כ יחפור בה בורות שיחין ומערות א"ל התורה אמרה ושב לאחוזתו בעינייהו ע"ש ומבואר דהקונה שדה בשעת היובל נוהג אין לחפור בה שיחין ומערות משום דל"ל אלא קנין פירות ולא קנין הגוף, והנה מחמת קושי' זו הי' נלענ"ד ליישב דברי הרמב"ם וה"ה שהקשה עליו במ"ל פי"א מה' שמיטה דמשמע מהרמב"ם וה"ה פכ"ג מה' מכירה דקונה בזמן היובל דעושה בשדה כל חפצו אעפ"י שידוע שיחזור הקרקע לבעלים ביובל ותמה עליו במ"ל שם מהירושלמי ולהנ"ל י"ל דהרמב"ם הוכיח מהא דר' יוסף שאמר לא משכחת דמייתי ביכורים ולא אמר לא משכחת דיבנה בית או יחפור בה שיחין ומערות ומבואר דר' יוסף ס"ל דגם הקונה בשעת היובל מותר לחפור שיחין ומערות גם י"ל דהרמב"ם וה"ה ס"ל דלא כהירושלמי מהא דאמר רב חסדא שם מחלוקת דר"י ור"ל ביובל שני אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא ופרש"י ביובל שני שמנו ישראל שכבר הורגלו לחזור קרקעות בההוא קאמר ר"ל מביא ואינו קורא דסמכא דעתי' דהמוכר דודאי הדרא לי' וזה בטוח שיחזירנה עכ"ל והנה להירושלמי דבזמן היובל אין הלוקח יכול לחפור בה וכו' א"כ קשה הא גם ביובל ראשון סמכא