עצי חיים על התורה שמח

ויש להקשות ל"ל קרא לבני בניכם הא אמרינן ביבמות דף ע' לענין תרומה זרע זרעה לא צריך קרא בני בנים הרי הן כבנים וא"כ אמאי איצטריך קרא הא בני בנים ה"ה כבנים. וי"ל עפ"מ דאמרי' במדרש רבה פ' ויגש פ' צ"ד ויקחו את מקניהם בניו ובני בניו א"ר יהודא בר' אלעאי בנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינם כבנים ע"ש ומבואר דבן הבת אינם כבנים והנה ביבמות דף ס"ב ע"ב א"ל רבה לרבא מנא הא מילתא דאמרו רבנן בני בנים ה"ה כבנים וכו' ופרש"י אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן ומשמע דאיבעי לי' לרבה על בן הבת אבל במדרש הנ"ל פשיטא לי' דבן הבת אינו כבנים ולפ"ז י"ל דהא דאיצטרך קרא לבני בניכם היינו לבן הבת אבל לבן הבן פשיטא לן בלא קרא דה"ה כבנים בכל מקום ובזה יש להביא ראי' לדברי הש"ך סי' רמ"ה סק"א מביא בשם המהרש"ל דמספקא לי' אי בן בתו קודם לבן חבירו דאפשר דאין קודם לחבירו אלא היכא דמתחייב באביו אבל גבי בת דל"ל הכי לא עכ"ל המהרש"ל, ולי נראה דקודם לבן חבירו עכ"ד הש"ך ולא הביא הש"ך ראי' לדבריו מנ"ל דלא כמהרש"ל ולמ"ש הרי מבואר דוהודעת לבניך קאי על בן הבת דהא על בן הבת לא איצטריך כלל קרא דהא בני בנים ה''ה כבנים. אבל יש להקשות לפ"ז על התוס' בב"ב דף קט"ו שכתבו ואמאי דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה אין ראי' מדאיצטריך לכתוב בת בנה דבני בנים לא הוי כבנים דאיכא למימר דאי לא כתיב בת בנה הוי אסרינן עד סוף כל הדורות משום דבני בנים ה"ה כבנים עכ"ל וא"כ לפ"ד התוס' קשה מנ"ל דולבני בניך אתי לרבוי בן הבת דילמא אתי למעוטי דאינו מחויב ללמד עד סוף כל הדורות דבני בנים ה"ה כבנים כמו התם דבת בתה אתי למעוטי עד סוף כל הדורות, והנה קושי' התוס' יש ליישב באופן אחר עפ"ד המדרש הנ"ל דבן הבת לא הוי כבנים א"כ י"ל דגם בת הבן אינה בכלל בנים לכן איצטרך קרא דבת בנה דה"ה כבנים. ע ק ב ואכלת ושבעת וברכת וגו' ובגמ' ברכות דף כ' ע"ב אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורתך אשר לא ישא פנים וגו' והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת וגו' והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה ויל"ד בגמ' טובא טעם הלשון והם מדקדקים דהול"ל והם מברכים עד כזית ועד כביצה גם הלשון עד שתי פעמים ל"ל דהו"ל מדקדקים בכזית ובכביצה, ויותר תמוה אם כבר אמר עד כזית דהוא חצי ביצה מכש"כ דמברכין על ביצה דבכלל מאתים מנה וא"כ למה אמר עוד עד כביצה ורש"י נדחק בזה ע"ש עוד הקשו מאי מעליותא שהם מברכים ברכה לבטלה אם אינם מחויבים לברך רק בשביעה א"כ אין לברך קודם בכזית ועי' בח"ס סי' מ"ט. ונראה עפ"מ וו שכתב בשו"ע או"ח סי' ר"י השותה פחות מרביעית בין מיין ובין משאר משקים אינו מברך לאחריו ויש מסתפקין בברכה אחרונה אם מברכין עד כזית לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית, או רביעית שהוא ביצה ומחצה ובמג"א סק"ה ואם שתה כזית ואין לו רביעית לא ישתה עד כביצה משום די"א דעל כביצה מברך ברכה אחרונה ועי' במחה"ש שפי' דמי ששתה כזית לא ישתה כביצה דא"כ יתחדש לו ספק אחר שמא בכזית לא הי' צריך לברך וע"י שישתה כביצה יצטרך ובאמת א"א לברך דשמא בעינן רביעית לכן לא יוסיף לשתות על כזית ששתה עד כביצה אא"כ ישתה רביעית שאז יצא מכל הספיקות ע"ש ולפ"ז י"ל דבגמ' הכי קאמר שהם מדקדקים על עצמן שלא לשתות עד כזית עד כביצה היינו במשקין כיון שיש ספק אם מברך ברכה אחרונה על א וגם יש ספק אם מברך על כביצה לכן אין שותין רק עד כזית ר"ל פחות מכזית וגם אם כבר שתה כזית ואין לו רביעית לא שותין כביצה כדי שלא יתחדש להם