עצי חיים על התורה שמז

ו א ת ח נ ן רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ויל"ד הלשון בדבר ל"ל דהול"ל אל תוסף דבר אלי בזה, ובגמ' סוטה י"ג ע"ב א"ר לוי ברב בישר ברב בשרוהו ברב בישר רב לכם בני לוי, ברב בשרוהו כב לך אל תוסף דבר אלי ופרש"י ברב בישר את בני מחלוקותו רב לכם בני לוי והקב"ה מדקדק עם צדיקיו ונענש באותו מדה עכ"ל וי"ל דמהו אותו מדה במה שנענש שנאמר למשה רב לך בשביל שאמר לבני מחלוקותו רב לכם דהא הלשון שנאמר למשה רב לך אינו עונש גדול כ"כ רק עיקר העונש הי' למשה במה שלא הלך לא"י וכי בשביל שנאמר רב לך הי' העיכוב שלא נתמלא בקשתו של משה. ונראה דהנה המשנה למלך פ"ז מה' נדרים הקשה על הירושלמי דס"ל אם אמר קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם מהא דאמרי' בב"ב דף ע"ד דרבה בב"ח שמע בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי ולא רצה רבה לומר מיפר לך משום דילמא על שבועה דמבול קאמר, ולפי דברי הירושלמי לא הי' יכול רבה להפר שהי' נוגע בדבר דהשבועה הי' על הגלות וכל ישראל נוגעים בדבר, עוד הקשה במ"ל מהא דאמרינן בברכות דף ל"ב ויחל משה מלמד שהתיר לו נדרו וקשה האיך הותר נדרו הא משה הי' נוגע כדאמרי' ובגמ' שם א"ל לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו' ותי' ביש"מ פ' תשא עה"פ ויחל וגו' דמשה דין בעל הי' לו כדכתיב משה איש הא' ונקרא בעלה דמטרוניתא כדאיתא בזוהר וא"כ מסולק קושי' המ"ל דדוקא חכם אינו יכול להתיר כשהוא נוגע אבל בעל הוא מתיר בדברים שבינו לבינה עכ"ד וכן הוא בתורת חיים בב"ב שם אהא דרבה דלאו מתורת התרת חכם נגעו בו אלא מתורת הפרת בעל לאשתו דהקב"ה לגבי צדיק הוא כאשה לגבי בעלה ע"ש וכן הוא בילקוט שמעוני פ' ברכה משה איש הא' תלמוד שנדר רבו מתיר לו נדרו אבל הקב"ה לא עשה כן אלא כביכול נדר במעשה העגל שנאמר הרף ממנו וגו' ובא משה והתיר לו שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך ע"ש. ובזה י"ל בהא שכתב הבעה"ט ע"ז רב לך אתה יש לך רב אבל אני אין לי רב שיתיר שבועתי ולכן לא תביאו ע"ש ולהנ"ל י"ל דעל מה שנשבע הקב"ה דלכן לא תביאו את הקהל הזה ופרש"י שם שהוא שבועה שלא יכנס משה לא"י הנה לא יכול משה להתיר השבועה מטעם דחכם יכול להתיר השבועה כיון דמשה הי' נוגע דהא השבועה הי' בשביל משה ואין לך נוגע גדול מזה רק משו"ז הי' עכ"פ יכול להפר בבחי' בעל שיכול להפר אפי' במה שהוא נוגע לעצמו בזה הי' יכול משה להפר וא"כ מ"ש הבעה"ט שאין לו מי שיתיר השבועה י"ל דזה הי' העונש למרע"ה במה שאמר לבני מחלוקותו רב לכם בני לוי דמשמע שאמר להם משה בזה שיש להם הרבה כבוד ושררות, ונוטלים גדולה לעצמם יותר מדאי, ולכן באותו מדה גם הוא נענש שנאמר למשה רב לך היינו שלא יטול גדולה לעצמו עד שיהא נקרא כבעל דמטרנותא ואיש א' כדי שיכול להפר אפי' במה שנוגע לעצמו. והנה בנדרים דף ע"ז ע"ב א"ר יוחנן חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום דתניא זה הדבר אשר צוה ד' החכם מתיר ואין הבעל מתיר, בעל מיפר ואין חכם מיפר ועי' בח"ס על מס' נדרים דבברייתא מבואר דמשו"ז גם בענין ההיתר חלוקים הבעל מהחכם כגון לענין דהבעל מיפר רק בענוי נפש ובדברים שבינו לבינה ע"ש, ויתבאר הכתוב אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה היינו כיון דמהלשון זה הדבר מוכח דחכם שהפר לא מהני וממילא דלא מהני כשהוא נוגע ולכן אמר ג"כ הקב"ה למשה אל תוסף דבר בדבר הזה היינו לשנות ממה שאמר הכתוב זה הדבר שאין החכם יכול להפר וא"כ גם משה איני יכול להפר כשהוא נוגע והוא נענש שלא נקרא בעל לענין זה וא"כ אינו יכול להתיר השבועה דחכם אינו מתיר מה שהוא נוגע לעצמו. והודעתם לבניך ולבני בניך ובגמ' קידושין דף ל' תניא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל בניכם ולא בנותיכם