עצי חיים על התורה שמד

כחוט השני שפתותיך שאמרו למשה עבדיך נשאו את ראש וגו' ע"ש וצ"ב. ונראה עפ"מ דאמרינן במנחות דף ל"ו ע"א כשהוא מניח תפילין מניח של יד ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והי' לטוטפות בין עיניך, ונלע"ד אפשר יש ליתן טעם לזה עפמ"ש בב"י או"ח סי' כ"ה שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא ית"ש הנשמה שבמוח ובתפלה בזרוע אדם משעבד גופו, והנה איתא בגמ' בכמה מקומות לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ולפ"ז י"ל דמשו"ה צריך להניח קודם תפילין של יד לשעבד גופו לעבודת הבורא ב"ה דהא גם בעבודה שלא לשמה הרי גופו משועבד לעבודת הש"י רק שהוא אינה זכה וברורה במחשבות לבו ואח"כ יניח של ראש לשעבד בזה גם הנשמה שבמוח היינו שיעשה גם בכל כוונתו ומחשבתו לשמה והיינו שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולכן צריך להניח קודם של יד דמשמע גם שלא לשמה ואח"כ של ראש שהוא מורה על העבודה של לשמה. ויש לבאר בזה המשנה ר"ה כ"ט והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם לאביהם שבשמים הי' מתגברין ע"ש, ויש להבין דעכ"פ קשה למה כתב כאשר ירים משה ידו וכו' דמשמע דידיו עושות מלחמה ולהנ"ל י"ל דהמשנה מתמה וכי ידיו עושות מלחמה ר"ל וכי בשביל לחוד היינו במה שמשעבדין גופו לחוד ר"ל היינו עבודה אפי' שלא לשמה בזה לבד ג"כ הי' מנצחין המלחמה והא העיקר ותכלית העבודה הוא שיהא הכל לשמו ית' אלא כל זמן שהי' מסתכלין כלפי מעלה היינו גם לשעבד ידיו הנשמה שהיא למעלה במוח שבראש ומשעבדין גם את לבם לאביהם שבשמים וכאשר ירים את ידו למעלה לשעבד את הגוף לעשות הכל לשמה בזה הי' מתגברין. וזה שאמרו חז"ל ג"כ במנחות דף ל"ו סח בין תפלה לתפלה היינו בין תפילין של יד לתפילין של ראש עבירה בידו וחוזר עלי' מעורכי מלחמה, וקשה אמאי נקטו עבירה זו דוקא שחוזר עלי' מהמלחמה יותר משאר עבירות ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר בגמ' סח בין תפלה לתפלה היינו שהסיח דעתו בין תפילין של יד לשל ראש דהא כן הוא סדר העבודה דמתוך שלא לשמה בא לשמה אבל הסיח דעתו שיעשה לשמה אח"כ לכן חוזר מעוררי המלחמה דהא דוקא אם אח"כ משעבדין את לבם ומסתכלין כלפי מעלה אזי מתגברין וזה שהסיח דעתו מלשעבד הנשמה שבמוח לא ילך בין הלוחמים וחוזר מעורכי המלחמה. ויתבאר הכתוב עבדיך נשאו ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ר"ל שנשאו ראש כלפי מעלה לשעבד לבם וכוונתם לאביהם שבשמים אשר בידינו ר"ל ע"י ידינו וכמו דמצינו שהרים משה את ידו ובזה אנשי המלחמה היו מתגברין ועל זה אמר המדרש שערך כעדר העזים שעלו מן הרחצה עדרים שהלכו למלחמת מדין שלא הקדימו תפילין של ראש לשל יד היינו משום שעל זה הטעם הקדימו תפילין של יד לשל ראש כדי שיזכו לעשות הכל לשמו ית' ומתוך שלא לשמה באו לשמה ומזה כי עבודתם הי' לשמה ומסתכלין כלפי מעלה ולכן היו מתגברין כחוט השני שפתותיך במה שאמרו עבדיך נשאו ראש היינו שהרימו ראש כלפי מעלה לשעבד הכוונה והנשמה שבמוח וזהו על מה שהקדימו של יד לשל ראש. סליק ספר במדבר בעזה"י