עצי חיים על התורה שלג
Atzei Chaim (torah) 333 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →נפשן אקדושת השם היינו שאינם מחזיקים עצמם במדה זו שהם גדולים וחסידים שרשאים למסור עצמן. והנה להלן בפ' כתוב ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים הרי שיהושע וכלב נכנסו בסכנת נפשות שלא להוציא דבה על הארץ, ולכאורה קשה כיון שאין זה מהג' דברים שמחויבים למסור נפשו עליו איך ומדוע לא פרשו עצמם מפני סכנת נפשם שלא יתחייבו בנפשותם, ולכאורה י"ל עפ"ד המהרי"ק שורש קס"ז דמותר לאשת איש לזנות ברצון כדי להציל רבים מישראל וראי' מדאמרי' במגילה דף ט"ו באסתר שאמרה ובכן אבא אל המלך שלא כדת דעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ע"ש, ולפ"ז י"ל דכמו בגילוי עריות דאמרינן דיהרג ואל יעבור ומ"מ מפני סכנת רבים יעבור כדי שלא תזיק לרבים ה"נ אע"ג דאין רשאי למסור נפשו בכל שאר עבירות אבל רשאי למסור נפשו כדי להציל בזה כלל ישראל שלא יחטאו כל ישראל ע"י הדיבה וה"נ י"ל דמשו"ה הי' רשאים יהושע וכלב למסור נפשם על קדושת השם, אמנם בנובי"ת השיג על המהרי"ק שאינו ראי' מאסתר ושם הי' בהוראת מרדכי וב"ד ואולי ברוח הקודש ע"ש וא"כ ה"נ א"א לומר שהי' ברוה"ק להציל את ישראל שהרי לא הצילו את ישראל שלא לילך אחר עצת המרגלים ואיך הכניסו עצמם בסכנת נפשות. ולכאורה הי' עוד אפשר לומר עפי"ד הסמ"ע סי' תכ"ו סק"ב דבירושלמי מסיק דצריך להכניס עצמו בספק סכנה בשביל הצלת חבירו ע"ש וא"כ ה"נ י"ל כיון דיהושע וכלב לא היו בסכנת ודאי כ"א ספק סכנה ולכן הי' צריכין להכניס עצמן בספק סכנה כדי להציל את ישראל אולם בפ"ת שם הביא בשם אגודת אזוב דתלמודא דידן פליג על הירושלמי ומשו"ה לא הביא הרי"ף והרמב"ם הך דירושלמי ע"ש וא"כ קשה שוב האיך הכניסו עצמן בסכנ"פ. אמנם י"ל דהנה לעיל הבאתי מדוע משה בחר לו לשליחות הנשיאים בעדה ולא פשוטי עם, ולמ"ש י"ל דלכך רצה משה לשלוח רק אנשים (מב-42) חשובים דמסרי נפשי' ומתרחש להו ניסא דהא אם ישלח פחותי ערך פן יראו עם גדול ורם בני ענקים יפחדו מפניהם ויסוגו אחור באמרם מי יוכל לעמוד מפניהם לכן בחר משה לשלוח הראשי עם שהם ראוים למסירת נפש דגדול וחסיד ראוי לקדש השם אפי' על מצוה קלה וא"כ הנשיאים שבעדה לא יפחדו ולא יחפזו מפניהם כי הם בטוחים דמתרחיש להו ניסא, ולפ"ז י"ל דה"נ יהושע וכלב נכנסו בספק סכנה ולא יראו לנפשותם שירגמו אותם אבן כי הם היו גדולים ואנשי שם ומותר להם לקדש השם על כל המצות וגם דמתרחיש להם בעבור זה נס ויתבאר הת"י כד חמי משה ענותנותי' וא"כ יש לחוש שמא יאמר יהושע שאינו ראוי למסור נפשו כיון שאינו גדול ויר"ש וגם דלא מתרחיש לי' ניסא א"כ פן מורא יעלה על ראשו מעצת מרגלים כדי שלא ירגמו אותו באבנים, על כן התפלל עליו שינצל מעצת מרגלים וכדאי הוא למסור עצמו וגם דמתרחיש לי' ניסא. א"י שלח לך גם לבאר הלשון לך ופרש"י לדעתך, ונראה עפ"מ דאמרינן בגמ' פסחים (דף ח') תנא אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק החמץ מפני הסכנת עקרב ופריך והאמר ר' אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין אמר רב אשי שמא תאבד לו מחט ואתי לעיוני בתרה ופרש"י וכיון דמתכוין אף למחט לאו שלוחי מצוה הוא וניזוק ע"ש, וי"ל בזה מה שאמרו המרגלים וזה פרי' אפס כי עז העם הזה היינו אע"ג דאין להם לירא מה שעז העם הזה וחזק הוא כיון דעבדי מצוה שהולכין לארץ ישראל ושלוחי מצוה אינן ניזוקין מ"מ וזה פרי' היינו שא"י נשתבחה בפירותי' יותר מכל הארצות ואם כן יש לחוש פן יכוונו אף לפירותי' ולאו שלוחי מצוה נינהו ע"כ יש לירא כי עז העם הזה. ויש לבאר בזה ג"כ המדרש הובא בפר"ד דרוש ח' מפני מה לא נכנס משה לא"י כדי שיבוא עמו לעתיד לבא דור המדבר שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם וי"ל דהנה אמרינן