עצי חיים על התורה של

וזשה"מ מהיכן זכו ישראל לברכה"נ היינו לבטל הקללה ממתן תורה שהוא כולו חסדים ובזה הקללה נתבטל, ועי' מ"ש לעיל פ' בחקתי ובפ' במדבר. ב ה ע ל ו ת ך בהעלותך את הנרות וגו' ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי' ופרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה והוא תמוה איך ס"ד אשר אהרן ישנה, גם הלשון בהעלותך צ"ב. ונראה עפ"ד חז"ל פסחים דף נ' ע"ב כתיב מעל השמים חסדך וכתיב עד השמים חסדך כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה וא"כ מזה אשר העושים לשמה הרי מעשיו עולה עד למעלה מעל השמים, והנה ידוע אשר הנרות והמנורה הם רומזים על התורה והמצות כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור והיינו שאמר הכתוב בהעלותך את הנרות כיון שצריך להעלות אותם ר"ל לעסוק בתורה ובמצות שיהא עולים למעלה מעל השמים. והנה אמרי' בפסחים שם ועוד בכמה מקומות אר"מ א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וא"כ משמע דמשו"ה מותר לעסוק שלא לשמה משום דאח"כ מזה יבא לשמה אבל העיקר המצוה נקראת רק על מי שעוסק לשמה וגם בתחלה צריך לעסוק לשמה. ובזה יש לבאר בפ' חיי בפירש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה והקשו הא כבר נאמר בת ק' כבת כ' לחטא, גם דברי המד"ר שם, זש"ה יודע ד' ימי תמימים וגו' כשם שהן תמימים כך שנותיהם תמימים, ולהנ"ל י"ל דהנה אם בתחלה הי' שלא לשמה ואח"כ מתוך שלא לשמה בא לשמה א"כ אין שוין לטובה ואע"ג דלא חטא בזה דהא מותר לעסוק אפי' שלא לשמה מ"מ לא הי' המעשים שוין לטובה ולכן פרש"י מיתורא דקרא כיון דכבר הוכיח דבת ק' כבת כ' לחטא דכולן שוין לטובה לשמה, וז"ש המדרש כשם שהם תמימים דהא אפי' אם עושה שלא לשמה בסוף יבא לעשות לשמה אבל התמימים ר"ל הבני עלי' גם שנותיהם תמימים היינו כל שנותיהם אפי' בהתחלה הם עוסקים לשמה וכמו שכתוב בתורה אצל שרה אע"ה דכל שנותי' היו שוין לטובה. וזשה"כ ויעש כן אהרן וגו' העלה נרותי' ר"ל דהמצות אשר נקראים נרות העלה למעלה ע"י שעשה הכל לשמה ופירש"י ויעש כן אהרן שלא שינה היינו שלא הי' צריך לשנות מכאשר התחיל בתחלה רק גם בראשית העבודה ג"כ הי' לשמה וכאשר הי' בסוף לשמה כן גם בתחלה כולן שוין לטובה. על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ד' ביד משה, וקשה למה נכתב את משמרת ד' שמרו דהא כבר כתב על פי ד' יחנו. ונראה עפ"ד הגמ' שבת דף ל"א סותר על מנת לבנות שלא במקומו פטור ופריך הא במשכן סותר ע"מ לבנות שלא במקומו דמי, ומשני בגמ' שאני התם כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ובגמ' עירובין דף נ"ה ע"ב דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו יע"פ ה' יסעו כמאן דקביע להו דמי ע"ש, ויש להבין אמאי הוי בזה כבמקומו או כמאן דקביע להו דמי ועי' בערבי נחל פ' שלח, והנה כתבתי לעיל פ' וירא דבגמ' ה"ק כיון דכתיב ע"פ ד' יחנו היינו שהי' בהם השראת שכינה וכיון דמלא כל הארץ כבודו לכן לא שייך לומר דהוי שלא במקומו או שאינו קבוע מקומם כיון דהשכינה אתם בתוך מחנותם ובכל מקום היא מקומו ית"ש וכקבוע להו דמי ע"ש. ובזה יש לתרץ מה שהביא ביש"מ פ' שמות הא דאיתא במד"ר פ' ויקרא שדעת האומות דישראל בטלין ברוב לגבי' דהנה ידוע דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל לאחר שגלו מן הארץ וניידו לא הוי קבוע כמו דקיי"ל נכבשינהו דניידו והנה אם ישראל יושבין במקומן אין חשש ביטול ברוב דכל קבוע כמע"מ דמי אבל לאחר שגלו הוי