עצי חיים על התורה שכ

דהעבירות נעשית כזכיות ובזה טוב לו שנברא ויש לו חפץ בחיים ומגיע לו שכר גם על הל"ת. ויתבאר המדרש דהרוכל מכריז מאן בעי למיזבן סם חיים היינו מי שהוא רוצה בחיים והא טוב שלא נברא והביא הרוכל הכתוב מי האיש החפץ חיים וגו' סור מרע ועשה טוב שיעשה מהרע טוב ר"ל ע"י שעושה תשובה מאהבה וזדונות נעשית לו כזכיות ואמר המדרש לפיכך כתיב זאת ההי' תורת המצורע ביום טהרתו שמטהר עצמו מפשעיו ולא ישאר אפי' שוגג והיינו ע"י השובה מאהבה שזדונות נעשית לו כזכיות והוא טהור ממש. א ח ר י וכל אדם לא יהי' באוה"מ וגו' ובגמ' גיטין דף נ"ד בהא דעד אחד נאמן באיסורין כהן גדול ביוהכ"פ יוכיח דכי אמר פיגול הוא מהימן ומנא ידעינן והכתיב וכל אדם לא יהי' באה"מ אלא לאו משום דמהימן והקשה באור זרוע הגדול ח"ב סי' רכ"ג ולמה יהא נאמן ואפי' אם ע"א בעלמא נאמן מ"מ הא י"ל אין אדם משים עצמו רשע, גם בפרי מגדים יו"ד סו"ס ה' הקשה כן וכבר קדמו באו"ז עוד הקשה בראב"ן הובא בט"ג שם האיך אמרינן כה"ג ביוהכ"פ יוכיח הא הפר בא משל כהן וא"כ י"ל דמשו"ה נאמן דהבעלים נאמנים על שלהן וגם שמפסיד הפר שלו ותי' דעיקר הקושי' מהשעיר דבא משל צבור ע"ש ויש להבין דא"כ הו"ל לפרש. ונלענ"ד עפימ"ש אאזזלל"ה ביש"מ פ' צו בענין הפיגול דיש להפליא איך תצא זאת מלפני הכהנים שלוחי דרחמנא לשחוט את הזבח ע"מ לאכלו ביום השלישי דאטו ברשיעי עסקינן ואין בודקין מן המזבח ולמעלה, ותי' דהנה ענין הקרבן דעי"ז ישים החוטא אל לבו איך ראוי להאדם להשתעבד ולהכנע להממה"מ הקב"ה, והנה אם אינו עושה זה החשבון אזי הקרבן אינו כלום וזה הי' הסיבה מאת ה' החוקר לב ובוחן כליות דבאם הבעלים לא זכו בתשובה כראוי אז בע"כ של הכהן נזרקה במחשבתו בעת הקרבה לאכול ביום השלישי כדי שיופסל הקרבן, וזשה"כ ואם האכל יאכל ביום השלישי ופרש"י במחשב לאכלו ביום השלישי ושלא תיקשו איך יצויר מחשבת פגול בכהנים ע"ז אמר הכתוב המקריב אותו לא יחשב לו ר"ל הבעלים לא עשו החשבון השתעבדות הפחות לנכבד לכך פיגול יהי' כי מאת ה' היתה זאת במחשבת הכהנים למען למזבח לא יעלה עכ"ד ז"ל ע"ש באורך. ובזה יש לפרש הפיוט ליו"כ אחר כל מעשה עבודת היום ויו"ט הי' עושה בצאתו בשלום מן הקודש אשרי העם שככה לו אשרי העם שה"א, ויל"ד דהול"ל קודם אשרי העם וכו' ואח"כ ויו"ט הי' עושה וכו' כיון דעד כאן מדבר בעבודת היום ואח"כ ידבר מענין עצמותו של הכה"ג וא"כ הך אשרי העם וכו' שייכים יותר למעשה הקרבנות שבאו בשביל ישראל וקדושת היום, ולהנ"ל י"ל דהפירוש ויו"ט הי' עושה בצאתו בשלום מן הקודש ר"ל שיצא בשלום בלי מחשבת פגול שלא לפסול הקרבנות דחובת היום, והנה אם לא עשו תשובה ח''ו בע"כ הכהן לא הי' עושה מעשה הקרבנות כראוי רק על ידי מחשבת פיגול וא"כ כיון דהכהן יצא בשלום מן הקודש ודאי דעשו תשובה ונתקבלה וע"כ אמר אח"כ אשרי העם שככה לו אשר יצא הכהן בשלום והיינו אשרי להם שעשו תשובה כראוי וענין אחד הוא. ולפ"ז י"ל דכה"ג ביוהכ"פ בפר החטאת אשר לו דבא לכפר רק בעדו ובעד ביתו ולא הי' כפרת אשמת ישראל תלוי בפר החטאת א"כ י"ל להנ"ל דלא יצויר בזה מחשבת פגול כיון דהכה"ג ודאי תיקן עצמו כראוי בעת הקריב את קרבנו לכפר עליו לפני ה' ונרצה לו וא"כ היתכן שיעלה במחשבתו דבר אשר לא לרצון יהי' אבל בשעיר החטאת אשר כפר בו בעד כל קהל ישראל בזה הי' מקום לחוש אפשר ח"ו לא הי' כדאים כראוי א"כ ע"כ של הכהן יעלה במחשבתו פגול למען לא יקרב הקרבן מאת העם, ומיושב קושי' הראב"ן דמוכיח בגמ' שפיר דע"א נאמן מכ"ג ביוה"כ ואין להקשות הא הפר בא משל כהן ובעלים בלאו"ה נאמנים על שלהן, ולהנ"ל הא על הפר לא שייך בי' ענין פיגול כיון