עצי חיים על התורה שיא

ו י ק ה ל ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש וגו' ויל"ד הלשון תעשה דמשמע שהוא ציווי לעשות מלאכה בששת ימים והא אינה אלא רשות. ונראה דהנה ברמב"ן עה"ת הקשה על רש"י בפ' יתרו שפי' זכור לשון פעול תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת, והקשה הרמב"ן על רש"י שזהו כב"ש דאמרינן בביצה דף ט"ז אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אמר זו לשבת מצא נאה הימנה מניח את השני' ואוכל את הראשונה אבל הלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שאמר ברוך ד' יום יום וא"כ הלכה כב"ה ע"ש, ותי' הר"א מזרחי שלא נחלקו הלל ושמאי אלא בענין המאכלות שהם דברים המצויים תמיד אבל החפצים הנאים וכלים חדשים לא מצינו שנחלקו הלל ושמאי והלכה כשמאי לענין חפצים, ושפיר פרש"י לענין חפצים שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת עכ"ד ע"ש ועי' בטו"ז סו"ס רמ"ב ובמג"א סי' ר"נ. ולענ"ד י"ל דכדברי הרא"מ יש להוכיח מלשון הגמ' גופי' מהא דאמרי' אבל הלל מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לש"ש, ויל"ד דמשמע דשמאי לא הי' עושה בזה לש"ש, וקשה דהא אדרבה אם הי' אוכל כל ימיו לכבוד שבת א"כ זה עצמו הוא לש"ש ולדברי הרא"ם י"ל דהכי קאמר כל מעשיו היינו בענין המעשים והחפצים והכלים שהם דברים שאינם מצוים תמיד וזה הי' עושה לש"ש לכבוד שבת אבל לא כן במאכלים הי' בטוח בה' כמו שפרש"י שם בביצה ואמר ברוך ד' יום יום, וז"ש לשם שמים עפ"מ שידוע דברי הזוה"ק בפ' יתרו שבת שמא דקוב"ה דאיהו שלים מכל סטרא עכ"ל, וזהו כל מעשיו לש"ש ר"ל לענין המעשים הי' עושה לשם שמים ר"ל לכבוד שבת דאיהו שם שמים שמא דקוב"ה וזשה"כ ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש ר"ל כדברי רש"י שתעשה מלאכה בכל הששת ימים כדי לקדש את יום השביעי לעת מצא חפץ נאה יזמינו לשבת והיינו תעשה מלאכה דייקא ר"ל לענין מלאכה דהיינו חפץ וכלים נאים אבל לא לענין מאכלים דא"צ להזמינו מחד בשבתא לשבתא דבמאכלים הלכה כהלל דאמר ברוך ה' יום יום. קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' וקשה כפל הלשון גם דפתח קחו לשון רבים וסייים הכתוב נדיב לבו לשון יחיד. ונראה עפ"מ דאמרינן בב"ב דף ח' אין עושין שררות על הצבור פחות משנים שנאמר והם יקחו את הזהב וגו' מאי שררותא לפי שממשכנין על הצדקה ע"ש ומבואר דגם בתרומת המשכן דכתיב והם יקחו היו כופין וממשכנין עלי' כמו לצדקה וא"כ י"ל דמשו"ה כתיב קחו מאתכם לשון רבים דכיון דממשכנין לתרומת המשכן א"כ הי' צריכין להיות שנים דאין עושין שררות על הצבור פחות משנים ואמר הכ' דהיינו דוקא אם כופין על המלאכה וממשכנין עלי' צריך להיות שנים אבל אם הביא בלא כפי' את אשר נדבה רוחו גם כל יחיד לעצמו יוכל להביא, והיינו שאמר הכ' כל נדיב לבו יביאה היינו אם היחיד לעצמו הביא מה שנדב לבו בלי כפי' בזה גם כל יחיד יכול להביא. פ ק ו ד י אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' משכן משכן ל"ל, ובמדרש אמר משה לפני הקב"ה עשינו את מלאכת המשכן והותרנו מה נעשה בנותר אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות ופי' היפ"ת שעשה בית ועד לתלמוד ע"ש. וראיתי בספר בנין אריאל שהקשה כיון שהי' משה גזבר על מלאכת המשכן האיך הותר להוריד את המותר מן המשכן לקדושה קלה הא קיי"ל באו"ח סי' קנ"ג דלאחר שבא ליד גבאי אין מורידין את המותר לקדושה קלה, ותי' דמה שנותר לא הי' בצד הטבע אלא ע"י הברכה ניתותר כמו דאיתא במדרש שם איש אמונות ורב ברכות זה משה