עצי חיים על התורה שו

גרע מציורא דהמשכן, ולזה י"ל דבבנין המשכן כתיב ויקחו לי תרומה דמרומז בזה מ"ש הבעה"ט תורה מ' היינו כיון דבזה יוכל לקיים כל המצות על ידי התורה וגם ע"י צדקה דהוא תרומה וכיון דפקודא דאורייתא הוא דמיון דהמשכן וזהו ענין תרומה ותורה אצל המשכן, ויתבאר התדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע דהוא קבלה לישראל על כל מנין תרי"ג מצות מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה דמרומז על התורה והצדקה דעי"ז הוי כמקיי' כל המצות וגם את המשכן דמרומז על מנין המצות שצריך לעשותו. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובאבות דר"נ פי"א ר' טרפון אומר ג ד ו ל ה מ ל א כ ה שאף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וצ"ב. וי"ל עפ"ד הזוה"ק פ"ז דף קכ"ח וז"ל דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא ואיזדבן בלא אגרא ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב סגי ובאתדכאותא דגרמי' וכו' ועל דא כתיב ויקחו לי תרומה ע"ש ומבואר מדברי הזוהר דרוח קודשא אשתכח רק באגר שלים וגם בטירחא דגופא, ולכאורה הא מהכתוב ויקחו לי תרומה לא מוכח רק דרוח קודשא שריא באגר שלים אבל מנ"ל ג"כ דצריך לטרוח עצמו גם בגופו, והנה בגמ' פסחים דף י' לענין בדיקת חמץ מיבעי' לגמ' ככר בפי נחש צריך חבר להוציאו או אין צריך בגופי' אטרחי רבנן בממוני' לא אטרחי' רבנן או דלמא ל"ש ע"ש, ומשמע מזה דעכ"פ בתרווייהו בגופי' וגם בממוני' פשיטא להו דלא אטרחי', ואולי י"ל כיון דשם לא אפשר בתרווייהו דאם הוא עצמו בודק החמץ א"כ אין צריך הוצאות ואם בודק ע"י חבר בשכר א"כ לא הוי טירחא דגופי' אבל היכא דיש לקיים המצוה בגופי' ובממוני' מחייביה לקיים בשתיהם אבל עדיין קשה הא עכ"פ מוכח מגמ' הנ"ל דממון הוא קשה יותר מטירחא דגופי' וא"כ י"ל דאם קיים המצוה בממוני' אינו מחויב לעשות עוד בגופי' דכבר קיים המצוה בדרבה מיני' ועיין מ"ש לעיל בפ' וישלח וא"כ מנ"ל דאם קיים המצוה בממוני' דצריך להשתדל גם בגופי' וי"ל דהזוהר מוכיח ממה דכתיב בכתוב אח"כ ועשו לי מקדש היינו שישתדלו גם במעשה וא"כ מוכח דצריך לעשות בשתיהן בממון ובגוף ובאופן זה שריא רוח קודשא, ויבואר השתא הא דתניא באדר"נ גדולה מלאכה וכו' שנאמר ועשו לי מקדש והיינו כדברי הזוהר דרוח קודשא שריא באגר שלים ובהשתדלות רב וכמו בשביל שעשו מלאכה במשכן שהשרה שכינתו שנאמר ועשו לי מקדש. וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ובגמ' יומא דף ע"ב אמר רבא מכאן לת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח היינו כמו הארון שהוא שומר להלואות צריך להיות תוכו כברו מצופה זהב טהור ה"נ ת"ח שהוא שומר לתורתו אשר בו צריך להיות תוכו כברו. ויש להבין מהא דאמרינן בקידושין דף ל"ג איבעיא להו מהו לעמוד לעני ס"ת אמרינן ק"ו מפני לומדי' עומדים מפני' לא כש"כ ומשמע דס"ת הוא יותר קדושה מהת"ח, וכן משמע ממה דאמרינן שם כלום תורה עומדת מפני לומדי' ע"ש וא"כ מה ראי' מארון שהי' מצופה זהב מבית ומחוץ לת"ח שצריך להיות תוכו כברו הא י"ל דארון שהיו בו הלוחות דהיינו ס"ת יש בו קדושה יותר וצריך להיות הארון תוכו כברו משא"כ ת"ח אינו בו קדושה כ"כ כמו ס"ת, ונראה דרבא אזיל הכא לשיטתי' במכות דף כ"ב דאמר רבא כמה טפשאי דקיימו מפני ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא ע"ש, ומבואר דרבא ס"ל דת"ח הוא יותר מס"ת דאל"כ לא שייך ק"ו וע"כ ס"ל לרבא ג"כ הכא דיש ק"ו מארון דת"ח צריך להיות תוכו כברו דהא איהו לשיטתי' ס"ל דכבוד ת"ח הוא יותר מס"ת ועי' בר"ן קידושין שם שהקשה בהא דאמרינן מפני לומדיה לא כש"כ דהוא סותר למה דאמרינן במכות ועי' בשבות יעקב סי' י"א, ולהנ"ל י"ל דרבא לטעמי' ביומא דס"ל ת"ח שאינו תוכו כברו וא"כ באמת ס"ל דת"ח גדול מס"ת וי"ל דהיינו נמי טעמא דרבא לשיטתי' דס"ל במגילה דף כ"ו ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח היינו משום דאזיל לשיטתי' דס"ל דת"ח עדיף מס"ת. והנה בח"ס חלק שישי ס"י נשאל אם מותר לעשות מארון קודש ישן ארון למת מצוה כמו