עצי חיים על התורה שב

שלא הגדיל הנסיון דהא הם לא רצו כלל לקבל התורה אפי' כשהיו אין מצווים ועושים. ולפ"ז י"ל דהא דמהני כפי' בקרבן וכה"ג דוקא היכא דלא רצה לקיים המצוה וכופין אותו כדי להסיר ממנו המניעה הלכך מהני כפי' כיון דטבע הישראל לשמוע ברצון קונו ית"ש, אבל בקבלת התורה דישראל באמת רצו לקיים התורה אלא שרצו להיותם יותר בטוחים בעצמם שיוכלו לעמוד בנסיון ולכן לא רצו שיהיו מצווים ועושים אלא כאינו מצווה ועושה א"כ בזה לא שייך לומר דהכפי' הוא להסיר המניעה דהא אדרבה בזה שלא יקבלו ע"י הכפי' לא יהי' להם המניעה וא"כ י"ל דלא דמי לקרבן דכופין אותו וא"כ מיושב קושי' הח"ס דשפיר בקבלת התורה יש מודעה ולא דמי לקרבן כיון דגם קודם הכפי' רצו לקבל התורה וא"כ אין הכפי' כדי להסיר המניעה וכנ"ל דהא אדרבה ע"י הכפי' יש מניעה יותר. וא"כ מבואר דזה שלא רצו אח"כ לקבל התורה הי' לשמה כדי שיוכלו יותר בניקל לקיים בלי מניעה וא"כ י"ל דאע"ג דבאונס מיתה ליכא טענת אונס מ"מ בכה"ג שהי' האונס והכפי' משו"ז שיראו בנ"י פן לא יוכלו לעמוד דנסיון וא"כ י"ל דהכא גם באונס מיתה אירא מודעה דהא י"ל דבעלמא אגב אונס דמיתה גמר ומקני גם בתלוי' ויהיב כיון דזהו הטבע דכל אשר לו יתן בעד נפשו אבל הכא דהטבע של ישראל לעשות רצון קונם וא"כ הי' הכפי' היפך הטבע של ישראל שרצונם להיות בטח שיוכלו לעמוד בנסיון כדי לקיים התורה וא"כ י"ל דבכה"ג דהכא גם בכפי' ע"י אונס דמיתה ג"כ יש מודעה רבה, וממילא מיושב קושי' המל"מ דהא דבאונס מותר ליכא מודעה היינו במתנה דעלמ' אבל אם האונס הוא כדי שיהא קשה עי"ז לעשות את המצות וזהו היפך טבעו של ישראל גם באונס מיתה איכא מודעה. ומיושב ג"כ קושי' הרשב"א למה נענשו עד שקבלו בימי אחשורוש, ולהנ"ל י"ל דהא המודעה הוא רק שלא יהיו כמצווים ועושים אבל עכ"פ הא כבר מעצמם קבלו עליהם התורה והגם שהיו אינם מצווים ועושים מ"מ צריכים לקיים מחמת הקבלה שרצו מעצמם לקבל התורה, ומיושב ג"כ שני קושי' התוס' שהקשו למה כפה עלינו הר כגיגית וגם דמשמע דאלו הי' כפה על אוה"ע לא הי' להם תשובה והא איכא מודעה, ולהנ"ל מיושב דהא טענת אוה"ע כלום כפית עלינו וכו' בלא"ה אינו טענה כלל כנ"ל דהא אם לא רצו אוה"ע לקבל עול תורה כשאינו מצווים כש"כ אם הי' מצווים דיצה"ר מגרי בודאי דלא היו שמעו להתורה ורק בישראל שכפה עליהם אע"ג דבלא"ה אמרו נעשה ונשמע הוא כדי להגדיל שכלם שיעשו התורה אפי' על ידי נסיון גדול גם כשהם מצווים ועושים. אנכי ה"א וגו' לא יהי' לך וגו' רבים תמהו מה דמצינו בתהילים ששינה דה"מ ע"ה מסדר המקרא דבתהלים כתיב קודם לא יהי' בך אל זר וגו' ואח"כ אנכי ה"א המעלך מארץ מצרים, ובתורה כתיב קודם אנכי ה"א וגו' ואח"כ לא יהי' לך וגו' (ועי' מ"ש אאמ''ור זללה"ה בקדושת יו"ט פ"ז). ונראה דהנה בשבת דף פ"ז תניא יום א' הוסיף משה מדעתו ומבואר דברצונו ית"ש הי' שנקבל את תורתו בשישי בסיון והוסיף משה יום אחד וניתנה התורה בז' בסיון, ולכאורה קשה איך הי' יכול משה לעכב מלקבל התורה אפ"י' יום א' וגם הא אם ברצונו ית"ש וראוים הם ישראל ביום שלפניו לעשות את התורה הזאת א"כ אפי' לא קבלנו עלינו ג"כ מחויבים אנחנו לשמוע ולשמור את התורה וכמו שאחז"ל שם שכפה עלינו ההר כגיגית והיינו דאפי' בלי הקבלה ברצון ג"כ אנו מחויבים לקבל התורה המצווה עלינו וא"כ עוד בו' בסיון הי' צריכין לקבל התורה. אמנם י"ל כיון דחכמים יכולין לעקור דבר מן התירה כמבואר בגמ' יבמות דף פ"ט ע"ב דב"ד מתנין לעקר דבר מן התורה א"כ הי' יכול משה לעקור דבר מן התורה שראה והבין בדעתו ועמד על זה שיותר נכון שיקבלו התורה בז' בסיון וכמבואר הטעם בגמ' שבת שם, ולפי"ז י"ל לפ"מ דאיתא ביבמות דף צ' דהא דב"ד יכול לעקור דבר מה"ת הוא רק בשוא"ת אבל בקום ועשה אין יכולין לעקור ע"ש, וא"כ ה"נ י"ל דמצות עשה דאם לא עשה מצוה הוא עובר בשוא"ת שפיר הי' יכול משה לעכב שלא יקבלו התורה עד יום השביעי כיון דמשה