עצי חיים על התורה רצז

מצות בוראי וכן למשל כשמקיים מצות סוכה ולולב ע"ש הרי שלא רק מקרוב נתפשט לומר בפיו שמקיים המצות וכמבואר ביש נוחלין שם באורך ועי' בספר מאורי אור דף ל"ב חלק עוד למועד וז"ל ואתעורר שאומרים הנני מוכן ומזומן לקיים מצית עשה הוא עפ"י הזוהר שהבאתי בה' ברכות מידי דקדושה בעי הזמנה עכ"ל וא"כ נוסח הזה ממקור קדוש הזוהר כבר נובע. ובספר אור לישרים מהגאון מו"ה זרח ז"ל דרוש א' כתב ג"כ דנתקן לומר לשם יחוד שזה תקנה שלא יחטפו הס"א המצות דקיי"ל מצות צריכות כוונה ואפי' למ"ד א"צ כוונה אם אומר בפיו דאינו רוצה לצאת אינו יוצא כמבואר בר"ה בר"ן וע"כ אומר אני עושה מצוה רק על מנת לשם יחוד קוב"ה אבל אם עוונות גברו לבלי יגרום יחוד אינו רוצה לצאת בו כלל וממילא אין להם מה לחטוף עכ"ד ועי' בתפלה למשה מא"ז זללה"ה תהלים מ"ה לפרש בזה הכתוב רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך כלומר שמעשי יגיעו לממה"מ ולא לזולת עכדה"ק ומבואר דצריך לומר בכל המצות לשם יחוד דמצות צריכות כוונה וגם כדי שלא יחטפו הס"א המצות. ויש לפרשמ בזה הכתוב בפ' אחרי ושמרתם את חקתי וגו' אני ד' ויל"ד הלשון ושמרתם דמה שמירה שייך במצות עשה, וגם למה נאמר בכתוב אני ד' ולהנ"ל כיון דבכל מצות צריך שמירה שלא יחטפו אותו הס"א א לכן שייך בכל מצות עשה הלשון שמירה מן המזיקין ואמר הכתוב כיצד ישמור אותו אני ד' ר"ל אם אומר בפירוש דהוא נעשה רק בשביל ה' לבדו ולא לזולתו וזהו שמירתן מן המזיקין. ויתבאר הכתוב מה העבודה הזאת לכם ר"ל הבן שואל האיך העבודה הוא לכם לכם שלא יחטפו הס"א דאם ח"ו גרמו עוונות צריך שמירה הרבה שתהא לכם משלכם ואמר הכ' ואמרתם זבח פסח הוא לה' היינו במה שתאמרו בפה שהוא עושה הזבח פסח רק לה' ואז אין להם מה לחטוף ואז עי"ז הוא לכם שלכם ונעשה רק לשם יחוד קוב"ה. ב ש ל ח ויהי בשלח פרעה את העם וגו' פן ינחם העם וגו' ודקדקו המפורשים דמשמע שהי' צריך לעשות איזה סיבה שלא ישובו מצרימה וקש' הלא כל הסיבות מאת ה' ואם ברצונו ית"ש שלא יהא בדעתם לשוב מצרימה הלא הכח בידו ש שיתחזק לבם שלא יראו ולא יחפזו בראותם מלחמה ולמה הסובם א' עבור זה דרך המדבר י"ס. ונראה עפי"ד הגמ' קידושין דף כ"ג הני כהני שלוחי דרחמנא דאי ס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו צי עבדי ע"ש וטעמא בעי, וגם מהו הסברא דהשליח לא מצי עביד מה שהמשלח לא מצי עביד, וי"ל עפמ"ש באור החיים פ' שלח בענין המרגלים אע"ג שכשרים היו בשעה שנשלחו אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם כדרך שתלד בחי' קדושה בשלוחי מצוה לטובה אות ולזה הגם שהי' צדיקים בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולד בו תכונה מאת המשלח וא"כ דבר שהמשלח אינו יכול לעשות גם השליח אינו יכול לעשות כתכונת המשלח, וע"כ מוכח בגמ' דכהנים שלוחי דרחמנא והם מקבלים איכת קדושה מצד משלחם וכנ"ל שנולד בחי' קדושה בשלוחו לפי ערך המקבל. ובזה י"ל ג"כ במה שאמרו חז"ל קידושין דף ל"א גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ונתקשו המפורשים הא הסברא נותנת יותר דאם הוא אינו מצווה ועושה מעצמו דהוא גדול ממי שהוא מצווה ועושה, אמנם להנ"ל י"ל דאם הוא מצווה ועושה נעשה הדבר עפ"י דיבורו של הקב"ה אשר ציונו לעשות וא"כ בזה אנחנו שלוחי דרחמנא ונולד בנו בחי' תכונה קדושה מאת המשלח הבוב"ה ולכן הוא גדול מאינו מצווה ועושה עפ''י עצמו ומאין יולד בו תכונה קדושה. והנה קשה במה שאמר פרעה לבנ"י נבוכים הם בארץ וגו' הא פרעה כבר בעיניי ראה