עצי חיים על התורה רצג

שיעמוד באבלו ופרש"י דיו להקב"ה וכו' כלו' אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לגלות עכ"ל ומבואר מזה דלרב הגאולה תלוי בתשובה דייקא ולשמואל אפי' אם לא יעשו תשובה ח"ו מ"מ שהקב"ה יגאלנו במהרה וכתב ביש"מ פ"ז עה"פ כי חג וכו' דמזה יבואר דאם ח"ו אין השכינה עמנו א"א בלי תשובה אבל כשה שכינה עמנו אפשר גם בלי תשובה. ובזה י"ל הכתוב לעיל פ' שמות מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ופרש"י מי אנכי מה אני חשוב וכי אוציא מה זכו ישראל וי"ל דמשה שאל כיון שלא נשלם הזמן של ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה א"כ הגאולה הוא או ע"י תשובה ומע"ט או ע"י השראת השכינה על ישראל לכן אמר משה מי אנכי היינו לפי ענותנותו אמר שהוא אינו כדאי שתשרה שכינה על ידו על ישראל דהא כתיב כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות א"כ גם הגאולה שהי' במצרים הי' כמו הגאולה העתידה במהרה להיות ואי משום תשובה ומע"ט מה זכו ישראל ואוציאם ממצרי' והשיב לו הקב"ה כי אהי' עמך היינו שיהי' השראת השכינה עמו בצרה ובגלות וא"כ די אשר לו להקב"ה תהי' הגאולה וכמאה"כ אשר פדית גוי ואלקיו וזה לך האות וגו' תעבדון את האלקים על ההר הזה היינו שהרכין ה' את שכינתו עלינו במעמד הר סיני ונתן לנו הקב"ה את תורתו ע"י מרע"ה א"כ מזה האות שראוי משה שתשרה שכינה עליו ולהיות השכינה הקדושה בתוך בנ"י. ויתבאר הכתוב בא אל פרעה ולא כתיב לך אל פרעה היינו להנ"ל שמזה הטענה הי' משה סירב מלקבל עליו השליחות להוציא את בנ"י ממצרים שהי' ירא משה אפשר לא יהי' השכינה אתו עמו ולכן אמר לו הקב"ה בא אל פרעה היינו שהוא ילך אתו ולכן כתיב הלשון בא ולא כתיב לך משום שיהא משמע כי כביכול שילכו יחדיו ובשביל השכינה הקדושה ראוים אנחנו להגאל מהגלות וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות. וידעתם כי אני ד' וצ"ב, ונראה דהנה בספרי הובא בפר"ד שאמר משה לפרעה אין אנו יוצאין מכאן עד שתאמר הרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין והקשה בפר"ד דלאיזה תכלית הוצרך משה רבינו לכל זאת מאחר שאינו מעכב לישראל בהליכתם עוד הקשה בספר ישמח משה פ"ז דמאי מהני השחרור הא הי' באונס והכרח וכמאן דלא עביד. וי"ל דהנה אמרינן בגיטין דף מ' ע"ב במשנה עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ומפרש בגמ' מי שחררו אמר רב רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני כדאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד אלא מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין ע"ש ומבואר דאם רבו ראשון שחררו וה"ה אם הקדישו אין העבד משועבד לרבו שני עוד רק מפני תיקון העולם צריך רבו שני ג"כ לשחררו ואם לא ירצה כופין אותו ומהני הכפיי' כיון דשורת הדין אין צריך כלל לשחרורו רק מפני תיקון העולם שלא יאמר רבו שני עבדי עתה ולכן כה"ג מהני השחרור אפי' ע"י כפי'. ויתבאר דברי הספרי דהנה לעיל פ' שמות הבאתי מ"ש בח"ס פ' וארא הטעם שהקב"ה דלג על הקץ שנגזר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ולא הי' כי אם רד"ו שנים עפי"מ דקיי"ל הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שיעבוד והקב"ה הקדיש את בנ"י לעצמו ולכבודו כדכתיב קודש ישראל לה' ועל כן ההקדש הזה הפקיע אותם מידי שיעבוד מצרים ע"ש וי"ל דלכך הי' צריך משה שפרעה ישחרר את בני ישראל לעצמו ולכבודו כדכתיב קודש ישראל לד' ועל כן ההקדש הזה הפקיע אותם מידי שיעבוד מצרים ע"ש וי"ל דלכך הי' צריך משה שפרעה ישחרר את בנ"י אע"ג שבלאו השחרור ג"כ לא הי' מעכב אותם בהליכתם מ"מ כיון דיצאו קודם הזמן רק מפני שההקדש הפקיע מיד השיעבוד ואם כי בעלמא כה"ג מפני תיקון העולם צריך רבו שני לשחררו ה"נ משו"ז רצה משה אשר פרעה ישחרר אותם וא"כ מיושב קושי' הישי"מ מאי מהני השחרור הא הוי ע"י כפי' ולהנ"ל כיון דמשורת הדין לא הי'