עצי חיים על התורה רצב

בנ"י בדין הוא שנצא מעבדות לחרות, וז"ש בירושלמי ואתיא כר' הילא דאמר לא נענשו ישראל אלא על פ' שילוח עבדים היינו דהא ידוע דבמדה שאדם מודד מודדין לו ר"ל כל זמן שישראל שמרו התורה וקיימו פ' שילוח עבדים א"כ בדין מה שיצאנו ממצרים קודם הזמן משום דגם עם בנ"י אין לשעבד עמם עבדות עולם אבל אם גם הם לא קיימו פ' שילוח עבדים לכן נענשו על פ' שילוח עבדים וגלו מן הארץ וכמו דכתבו המפורשים דהגליות הם משלימים הארבע מאות שנים וא"כ מיושב קושי' הקה"ע דנענשו שגלו מן הארץ על שלא קיימו שילוח עבדים דכיון דהם לא קיימו שילוח עבדים ע"כ לא נתקיים בהם ג"כ שילוח עבדים וגם כי לכן הי' מצוה ראשונה להם במצרים פ' שילוח עבדים דרק משו"ז שנתחדשה מצוה זו הי' בדין שיגאלו ממצרים שלא להיותם עוד עבדים לעבדים, כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' וגו' כי טרם תראון מפני ה"א ופרש"י אבל בתוך העיר לא התפלל לפי שהיתה מלאה גלולים, ויל"ד דא"כ אינו שייך הלשון להא כי טרם תראון דמשמע דזה נתינת טעם למאי דכתיב לעיל מיני' אפרוש את כפי ונראה דהנה מבואר בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א כד אתא הקב"ה למפרק את ישראל לא שלח שליח ומלאך אלא הוא בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים ע"ש וכן הוא בהגדה לפסח אני ולא מלאך וי"ל הטעם עפי"מ דאמרינן בשבת דף קכ"ז דר' יהושע כשרצה לילך למטרוניתא חלץ תפילין ואמר לתלמידיו שלא יכנסו דברי קדושה למקום טומאה ע"ש ולכן לא שלח הקב"ה למצרים מלאך משום שהמלאך שהוא קדוש לא יכנוס למקום טומאה במצרים שהוא מלאה גלולים אבל בהקב"ה דכתיב השוכן אתם בתוך טומאותם ומשו"ה הקב"ה גאלם בכבודו ובעצמו. והנה ברמ"א או"ח סי' צ"ד כתב ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלהו בני הבית וכתב במג"א ס"ק י"ג משום דלא רצה ר"י לכנוס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל עכ"ד ולפע"ד קשה על המג"א דהא מדברי רמ"א משמע דהטעם שלא יבלבלהו אבל בדברי ר"י הטעם כדי שלא יכנס דברי קדושה למקום טומאה וא"כ לא דמי להא דרמ"א וגם דמ"ש המג"א דק"ו הוא לע"ד ק"ו פריכא הוא די"ל דדוקא התם חפץ קדושה אין להכנס למקום טומאה אבל להתפלל מותר ודומה לזה כתב הגמ' בברכות דף כ"ב ע"א דברי תורה אין מקבלין טומאה. א אבל מ"מ י"ל כדברי המג"א דאין להתפלל במקום גלולים עפ"מ דאמרינן בשבת דף י"ב אמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ופריך מהך דר' אלעזר ופקדך לשלום ומשני שאני חולה דשכינה עמו וא"כ י''ל דמשו"ה אין להתפלל במקום גלולים כיון דאין מה"ש יכולים לכנוס וממילא שאין המלאכים נזקקין לו. ויתבאר דברי רש"י דמש"ה לא רצה להתפלל בתוך העיר לפי שהיתה מלאה גלולים ואין המלאכים שהם קדושים יכולין לכנוס בתוך העיר וא"כ לא הי' יכולים להזדקק לתפלתו וע"כ לא התפלל בתוך העיר אך בצאתו מן העיר אשר שם מה"ש יכולים להזדקק לתפלתו הי' לו מקום מוכשר להתפלל לה' וזש"ה כי טרם תיראון מפני ה"א כי בעת גאולת מצרים נאמר בהגדה ויוציאנו ה"א וגו' ובמורא גדול זה גלוי שכינה וא"כ בעת שהי' המורא במצרים מפני שהי' שם גילוי שכינה ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מה"ש אמנם עתה כי טרם תיראון מפני ה"א ר"ל שאין עוד הגילוי שכינה וצריך שיזדקקו לו מה"ש לכן אך בצאתו מן העיר אפרוש כפי אל ה' ולא בתוך העיר כיון שאין מה"ש נכנסין לשם. ב א בא אל פרעה וגו' ודקדקו המפורשים דהו"ל לך אל פרעה ונראה עפי"מ דאמרינן בסנהדרין דף צ"ז ע"ב אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעש"ט ושמואל אמר דיו לאבל