עצי חיים על התורה רפב

ויתבאר השתא וירא אדוניו כי ה' אתו ופירש"י שם שמים שגור בפיו דהנה בזוהר שם אמר ר' יוסי מהו ברכה שמא קדושא בגין דמיני' משתכח ברכתא לכל עלמא וברכתא לא אשתכח על אתר רקניא הדא היא דכתיב לא תשא וגו' עכ"ל וא"כ מבואר דשם שמים לא נאמר על אתר רקניא וכמבואר שם בכתוב מה יש לכי בבית ולכן אמר הכתוב ויה' ברכת ה' ר"ל שם שמים דהוא ברכה לכל עלמא בכל אשר יש לו דייקא ועל זה צוה ה' את הברכה וכנ"ל דמה שצריך לברך ולהזכיר שם שמים כדי להפריד העיקר מן הפסולת אבל דהוא ברכה לא שרי' באתר רקניא רק בכל אשר יש לו. הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה ובגמ' סוטה דף יו"ד א"ר חמא בהכר בשר לאביו הכר נא הכתנת בנך הוא בהכר בשרו אות הכר נא למי החותמת והפתילים ויש להבין האיך דומין הדברים זל"ז וכי בשביל שאמר יהודא הכר כא הכתנת וגו' לכן אמרה תמר למי החותמת וגו'. ונראה עפ"מ דאמרי' ביבמות דף ק"כ דאיכא למ"ד סימנים דאו' ומבואר בגמ' שם דלהך מ"ד ס"ל דחיישינן לשאלה ואיכא למ"ד סימנים דרבנן ולהך מ"ד י"ל דלא חיישינן לשאלה ע"ש ועי' באה"ע סי' י"ז וכבר מלאים בזה שו"ת הראשונים והאחרונים והנה כתב בכובי"ת אה"ע סי' ס' דבתוך שבת אחד לא חיישינן שהשאיל לאחר את הכתנת והוי כמו כלים דלא מושלי אינשי דמבואר בגמ' שם דלא חיישינן לשאלה ע"ש. ובזה י"ל דלכאורה קשה למה הביאו לאביהם רק הכתנת ולא הביאו שאר הבגדים דהא ודאי גם על שאר הבגדים הי' איזה סימן וכמ"ש התוס' ביבמות דף קטז ע"א ד''ה אותיות לענין שט"ח דאם אינו יודע בו סימן יש לחוש שהוא של חבירו כי אי אפשר שלא יהא בו סימן ע"ש וגם קשה כפל הלשון ויכירה ויאמר כתנת וגו' דהול"ל ויכירה ויאמר חי' רעה וגו' ולמה חזר ואמר כתנת בני ולהנ"ל י"ל דהשבטים התחכמו דילמא יאמר יעקב שהשאיל יוסף את הבגדים לאחר ואותו האחר נהרג אבל יוסף הוא חי וקיים לכן הביאו את הכתנת שהוא כלים דלא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה וזה שאמר יעקב כיון שכתנת בני היא ובודאי לא השאילו לאחר א"כ ודאי דחי' רעה אכלתהו ויתבאר דברי הגמ' הנ"ל בהכר בשר לאביו הכר נא הכתנת בנך ומזה מבואר דבכלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה לכן בהכר נא למי החותמת והפתילים בישרהו דהנה פירש"י החותמת היינו הטבעת ומבואר בגמ' יבמות שם דטבעת לא מושלי אינשי והפתילים י"ל דהיינו הציצית ומבואר בבאר היטב סי' י"ז ס"ק ע"א דציצות שעליו הוא עדיף מטבעת ולא חיישינן לשאלה ולכן חשבה תמר לקחת הערבון דייקא את הטבעת והציצית כדי שלא יאמר יהודא אפשר שאחרת השאילה הבגדים לתמר וממנה נטלה אותם ומנין ידעה תמר דכלים דלא מושלי לא חיישינן לשאלה י"ל דמיהודא עצמה למדה ממה שאמר הכר הכתנת דייקא משום דכתונת לא מושלי אינשי ועי' ברמב"ן על התורה שכתב דפתילך אי אפשר דהוא על שם פתילי הציצית דאיך מזלזל יהודא במצות ציצית לתת אותו לזונה ע"ש ולהנ"ל הא בכוונה לקחה תמר הציצית שהוא לא מושלי אינשי והזלזול למצוה אין קושי' על יהודא בזה יותר מן המעשה עצמה והכל סיבה מאת ה' מן השמים, ואפשר י"ל עפ"ד הגמ' מנחות דף מ"ד ע"א באדם שניצל מן העבירה ע"י מצות ציצית וי"ל דה"נ דקודם לזה נתן לה יהודא את הציצית ולא הי' מה שיציל אותו ועי' פרשה זו. מ ק ץ ויהי מקץ וגו' ובמד"ר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים וגו' וע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים ותמהו המפורשים דהמדרש סותר עצמו מתחלה אמר דיוסף שם ה' מבטחו ואח"כ אמר ע"י מאמר לשר המשקים וכו' וגם מה חטא יוסף בזה וכי אינו רשאי לאדם להשתדל בדרך הטבע והלא אמרו יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה. בכל''י