עצי חיים על התורה רעא

במקומו דמי דהא פרקו במקום זה ונסעו למקום אחר ומשני שאני התם כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו עפ"י ד' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ואינו מובן מפני מה כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו הוי בזה כבמקומו ועי' בערבי נחל פ' שלח, וי"ל עפי"ד התוס' חגיגה דף ב' ע"א בהא דאמרינן שם יראה ראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות וכתבו התוס' ד"ה יראה פרש"י כדרך שבא הקב"ה לראותך כך אתה בא לראותו ולא יתכן לר"ת דהא לא שייך ביאה גבי שכינה שבכל מקום הוא ע"ש ולפ"ז י"ל דה"נ קאמר בגמ' כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו היינו שהי' אתם השראת השכינה א"כ לא שייך לומר דהוי כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו דהא לא שייך ביאה גבי שכינה וא"כ לא שייך ג"כ לומר דאיזה מקום הוי שלא במקומו ולכן אע"ג דנסעו ממקום זה למקום אחר אפ"ה בכל מקום הוי כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי (ועיין מ"ש בפ' בהעלתך). והנה בבכור שור למס' ר"ה כתב לפרש דברי רש"י (ר"ע לך) לך לך להנאתך ולטובתך דהא קשה הלא אחד הי' אברהם ואוה"ע הרוב ועד עתה שהי' קבוע הי' העולם נידון כמחצה על מחצה וכשצוהו להיות נודד יהי' רע לו ורע לעולם לזה בישרו ואעשך לגוי גדול וכיון דרבים אתו מיני' כרבים דמי עכ"ד ע"ש ולמ"ש י"ל דאע"ג שהי' א"א נודד מ"מ כיון שבכל מקום שהלך הי' השכינה שרוי אתו עמו וכיון דאצל השכינה הקדושה לא שייך לומר שהלכה ממקום למקום משום דבכל המקומות שם השכינה והכל כמקום אחד הוא א"כ לא שייך ג"כ לומר שהי' אברהם אבינו נודד ממקום למקום לכן אע"ג שנסע א"א ממקום למקום הוי כקבוע במקומו דמי, וזש"ה ואעשך לגוי גדול היינו שיהא א"א לבדו נידון כגוי גדול וכמחצה מן העולם כולו ואמר הכתוב הטעם לזה והיה ברכה היינו שיהיה עמו השראת השכינה ובזה יהי' ברכה ע"ד משה"כ בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וכיון דהשכינה עמו ה"ה כקבוע במקומו וכגוי גדול יחשב. ולפ"ז י"ל דטענת א"א הי' כשהמליץ על אנשי סדום שאמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה היינו שעונותיהם מרובים על הזכיות וכולו אובדות וכדברי הרמב"ם ולכן ביקש א"א מאת ה' אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר ופרש"י עשרה צדיקים לכל כרך וכרך היינו לפ"מ דאמרו חז"ל כל בי' עשרה שכינתא שריא ולהנ"ל דכל מקום שיש השראת השכינה הוי כקבוע במקומו וכל קבוע כמחצה על מחצה ולכן עשרה הצדיקים דשכינה שרוי ביניהם הם כמחצה וממילא ליכא רוב מאנשים החטאים בנפשותם ובדין הוא שינצלו כולם וז"ש האף תספה ולא תשא למקום והוא ע"ד דאמרינן בר"ה דף י"ז נושא עון מעביר ראשון ראשון שאם הי' מחצה על מחצה עוגות המדה נושא עון ופרש"י מגביה כף מאזנים של עון ויכריע הזכיות ע"ש וה"נ תשא למקום היינו שיהא מכריע הכף לזכות עבור העשרה צדיקים שהם כקבוע וכמחצה על מחצה, וז"ש השופט כל הארץ היינו כיון שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו בפעם אחד והוא כקבוע במקומו וא"כ חמשים הצדיקים אשר השכינה עמהם ג"כ הם כקבוע וכמחצה על מחצה, ובזה יתורץ קו' הלח"מ פ"ג מה' תשובה שהקשה כיון דסדום עונותם מרובים מזכיותי' למה הקב"ה מוחל להם בשביל החמשים צדיקים ותי' ע"ש, ולהנ"ל י"ל דטענת אברהם הי' דאם יש חמשים צדיקים לא אזלינן בתר רובא או משום האופן הא' הנ"ל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב או משום דהם כקבוע וכמחצה על מחצה והקב"ה כך הוא המדה דנושא עון היינו דמכריע הכף לזכות. ח י י ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' ובמג"א סי' קס"ז ס"ק י"ח מדקדק מהא דאמרי' בגיטין דף ס"ב אסור לאדם לאכול קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת והא מכאן מוכח להיפך ממה שאה"כ ואמרה שתה ואח"כ וגם גמליך אשקה גם יל"ד אמאי עשה אליעזר הסימן בזה שתתן להשקות אותו וגם הגמלים הא במה שתתן מים לו לבדו ג"כ הוי סימן. וי"ל עפ"מ שנראה לע"ד הטעם שאסור לאכול קודם