עצי חיים על התורה רלז

מדה זו לרבות ת"ח מאת ה' אלקיך תירא והבן. לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' א' על פני כל הארץ וגו' ופירש"י והלא הוא פחד הוא מורא אלא פחדכם על הקרובים ממך ומוראכם על הרחוקים ממך וצ"ב. והנ"ל עפימ"ש ביש"מ פ' ראה בהפטורה לפרש הכתוב הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול עפימ"ש בעקידה דהירא מאלקים אין לו כי אם יראה מאחד ית"ש ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל ונמצא הירא בלתי ירא והבלתי ירא ירא, וכתב הטעם בזה דכל מה שיש בעולם יש באדם ויש בו כח מכל הברואים הכח הזה היא כמלך אצל הכח שיש בברואים וא"כ כשעובד את אלקים מכניע כל הכחים תחת הנשמה ועפ"ז מבואר הכתוב הן גור יגור פי' שיש לו כמה יראות היינו משום דאפס מאותו פי' שאין אלקים כל מזמותיו מ' גר אתך עליך יפול ר"ל הכוחות שיש בו חונים עליו עליך דייקא מכש"כ הברואים אשר חוץ ממנו עכ"ד בקיצור, ויש לפרש בזה הכתוב פ' שופטים שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם וגו' אל תיראו ואל תפחזו ואל תערצו מפניהם כי ה' א' ההולך עמכם וגו' ויל"ד באמרו ה' ההולך עמכם והלא הי' ד' לאמור משום שה' יצילם מכל אויביו ולהנ"ל יש לומר עפמ"ש הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' כשישים אל לבו ממה"מ עומד עליו ורואה במעשיו כדכתיב אה יסתר איש במסתרים וגו' מיד יגיע אליו היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד וכו' עכ"ד והיוצא מזה דבזה שמשים על לבו אשר ה' לנגדו תמיד יגיע אליו היראה והפחד מהדר גאון עזו וז"ש אל תראו ואל תחפזו ממלחמת אוביכם כי ה' הולך עמכם תמיד וכשמשים זאת על לבו יגיע אליו היראה מה' והירא בלתי ירא כי היא מושל על כל הברואים והכל נכנעים תחתיו ועל כן אל תראו ואל תחפזו וזש"ה פחדכם ופירש"י היינו הקרובים ממך ר"ל כח הבהמיות אשר חונה בך דכל מה שיש בעולם יש באדם ואין לך קרובים ממך יותר מכח הבהמיות אשר שוכן בתוך הגוף ומוראכם הרחוקים ממך היינו הבהמיות וחיות אשר חוץ ממני וזהו הרחוקים ממך כיון שאינם בתוך הגוף ממש יתן ה' על פני כל הארץ כי כאשר תכניע כח הבהמיות אשר בקרבך כן בזה כל שתה תחת רגליך ואתה כמלך על הכל ומושל בכל ונמצא דבזה אשר תכניע כח הבהמיות אשר בקרבך אזי ממילא גם הבהמיות הרחוקים ממך יכנעו לפניך כאמור. בהפטרה הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' וגו' ויש לפרש עפ"י מ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' שמות דאיתא במדרש שדעת האומות דישראל ח"ו בטלין ברוב לגבי' והנה ידוע דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואינו בטל ברוב משא"כ לאחר דניידו והנה אם ישראל יושבין במקומן אין חשש ביטול דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל לאחר שגלו הם כניידו ויש חשש ביטול ברוב אבל באמת גם זה אינו חשש דהא מצינו אחד שקול נגד כמה וכמה כמו משה שקול נגד כל ישראל וכן בדור המדבר אחד הי' שקול כאלף איש, וזש"ה ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה דפרש"י מקביעתן ובאו לשם מקום הטומאה ואיך לא חשו דישתקעו בטומאה ח"ו ויבוטלו ברוב ולזה אמר ויהי כל נפש וגו' שבעים נפש וגו' והלא בפרטן אין אתה מוצא רק ששים ותשע ואיתא בפרד"א סי' ל"ט כשבאו יעקב ובניו לגבול מצרים היו שבעים חסר אחת מה עשה הקב"ה נכנס עמהם במנין ועלו למספר שבעים עיי"ש ומזה יובן כמה חשוב אחד מישראל אם כיבכול הקב"ה מחשב עצמו לאחד מהם וא"כ אין רוב נגדם ואמר עוד ויוסף הי' במצרים הוא לבדו ולא נטמא ביניהם עכ"ד ז"ל. וזש"ה כי אחד קראתיו שהי' אברהם אבינו רק אחד בעולם ואברכהו וארבהו היינו שלא בטל ברוב האומות ואחד הי' אברהם ושקול נגד כולם וזהו ואברכהו שהי' בבחי' וארבהו אותו לבדו שהי' לו כדין רבים כן נחם ד' ציון נחם כל חרבותי' היינו בעת אשר ציון בעוה"ר חרב וישראל הם נדים