עצי חיים על התורה רלה

לבדו נתעסק בהם אלא לפי שלא הספיק לגמרו וגמרו ישראל נקראת על שמם (עי' סוטה י"ג) ויש לדקדק לכאורה מנ"ל למידרש הך דרשה בפסוק זה ומה אסמכי' להך קרא גם קשה אומרו למען תחיון ורביתם הא לאו משנת חסידים שיעבוד ע"מ לק"פ, ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' ואתחנן לתרץ דברי הגמ' הנ"ל דאין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה ודריש לי' מעצמות יוסף דקשה מאד הא קיי"ל חישב לעשות ונאנס ולא עשאו מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ומכש"כ היכא שכבר התחיל לעשות ולא הספיק לגמרי אמאי לא יתקרי המצוה ע"י ותירץ עפ"י דברי המהרש"א סוטה י"ד אם אינו מחויב בדבר רק שרוצה להביא עצמו לידי חיוב שרי עמל"פ וזה שאמר הקב"ה למשה למה אתה רוצה ליכנס לארץ הריני מעלה עליך כאלו קיימת מצות התלויות בארץ ואתן לך שכרך ואף שמשה חפץ במצותיו ולא בשכר מצותיו עכ"ז עוד שאינו מחויב בדבר מותר עמל"פ ועי' עוד שם במהרש"א דמשו"ז משה רבינו חכם יתקרי חכם לב יקח מצות ולא בשם צדיק או חסיד דהחכמה היא מה שחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וצריך ליישב ג"כ אף דאין לעבוד ע"מ לק"פ והאיך יתכן לחשוב שכר מצוה עכ"ז בכה"ג דאינו מחויב בדבר מותר כנ"ל, ובזה יתבאר דברי המדרש כתבתי עליך שחכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות ואתה רוצה ליכנס לארץ ירצה כתבתי עליך שחכם פי' חשבת הפסד מצוה כנגד שכרה ואף שאין לעבוד עמל"פ מוכרח לומר דבכה"ג באינו מחויב עוד מותר וא"כ אמאי אתה רוצה ליכנס לארץ הא אני מעלה עליך כאלו קיימת ואתן לך שכרך ומדברך מוכח שמותר עמל"פ בכה"ג וזה הי' לו כדמות עונש למרע"ה על שלא קיים כמדרגתו באהבה גמורה רק שחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ולכך נמדד לו כמדתו כאלו הי' רוצה ליכנס לארץ עמל"פ ואף דלאדם מפשוטי עם מותר עמל"פ בכה"ג אבל לפי מדרגת משה רבינו ע"ה גם זה הי' לו לעשות רק בשביל קדושתו ואהבת שמו ובזה תבין מה דאמר בגמ' אין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים ואף שחשב לעשות המצוה וגם התחיל לעשותה רק שלא הספיק לגמרה וא"כ אין צריך דהלא נאנס ולפי הנ"ל א"ש שהתחלת המצוה הי' סיבה שלא גמרה כיון שלא הי' בשלימות הנרצה לפי מדרגת משה ולכן נמדד לו כן לבסוף ולכן אין זה בכלל נאנס ולא עשאו כנ"ל עכ"ד בקיצור. וז"ש כל המצוה וגו' תשמרון לעשות (ע"ד ואביו שמר את הדבר) ר"ל שתביא עצמך לידי חיוב שתהא שומר ומצפה מתי יבא לידך המצוה ותקיימנה ובכה"ג מותר לעשות למען תחיון ורביתם וגו' היינו עמל"פ כיון שעוד אינך מחויב בדבר וזה כוונת רש"י בנועם אמריו כל המצוה כפשוטו ר"ל דלאיש פשוט מותר בכה"ג עמל"פ ומדרש אגדה בא ללמדינו אם התחלת במצוה גמור אותה ודבר זה נאמר במשה רבינו שלא הי' המצוה נקראת על שמו וזה הי' לו כדמות עונש לפי מדרגתו למאד נעלה דלאדם כמותו אף באופן זה אין לעבוד ע"מ לק"פ ומ"א להורות נתן בזה שיש למעלה ממדרגה זו שלא יחשוב שום חשבון נגד אהבת ותשוקת הבוב"ה כנ"ל והבן. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבני' ברזל ודרשו חז"ל במס' תענית דף ד' א"ת אבני' אלא בוני' אלו ת"ח שבה שמחדדין זה לזה כברזל וצ"ב מאי שייך דרשה זו לכאן. ונראה עפימ"ש א"ז זצ"ל ביש"מ ריש פרשה זו לפרש הכתוב ד' רועי לא אחסר עפ"י הגמ' קידושין דפ"ב ראית מימיך חי' ועיף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי דהנה עיקר האדם הוא הנשמה ואם הוא עושה רצון קונו אינו חסר מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיינו ד' רועי בזמן אשר לא אחסר שאיננו חסר בעצמותו עכ"ד ז"ל, והנה אמרינן בקידושין דף ל' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו ועוד שם בגמ' לעיל מיני' בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו עיי"ש הרי מכל אלה דע"י עסק התורה נוכל להמלט מאויב והצר הצורר אותנו היצה"ר שלא יחסר כלום מעצמותינו ואז עי"ז אשר הטבנו מעשים ייטיב ד' אתנו לזון את ברואיו כאשר הוא בטבע הבריאה וכמו חי' ועוף